פינה אישית

ילדה של חושך - יש עוד שאלה. מה יאמר הנשלט או הנשלטת אחרי שמסתיים הקשר ואם הוא יכניס את הדום או הדומית לרשימת המסוכנים.
לפי הניסיון בכלוב אחרי שהקשר מסתיים הנשלט או הנשלטת זוכרים ששברו להם את הגבול וחושבים אם היו מעשי אונס או תקיפה וחלק חושבים אם ללכת למשטרה.
אני חושבת שהשולט או השולטת צריכים להשתמש בשכלם ומי שישפוט אותם אחרי סיום הקשר הוא הציבור מהצד.

Madame T​(שולטת) - לדעתי הבחינה של כל מה שמתרחש בין שולט לנשלט צריכה להתקיים לכל אורך הקשר. על השולט להיות מודע וער כל הזמן למה שמתרחש אצל הנשלט שלו ולא רק בסיומו של קשר. לכן קשר שכזה דורש מלכתחילה אמון בין שני הצדדים, גם מהצד השולט וגם מהצד הנשלט.

ילדה של חושך - הכוונה היתה שגם כאשר הנשלט או הנשלטת מסכימים צריך לבדוק מה הם יחשבו כשהקשר יסתיים כדי שלא יביטו אחורה בזעם.
הבדיקה לכל אורך הקשר לפעמים מטעה.
זאת בדיקה יותר קשה לשולט או השולטת כי גם אם הנשלט או הנשלטת הסכימו אסור להשתמש בהסכמה הזאת.
אני חושבת שיש גבולות שהנשלט או הנשלטת קובעים כדי שיפרצו אותם ויש גבולות שהם באמת מתכוונים אליהם.
צריך לדעת להבדיל ביניהם.
לשולטים יש חיים יותר קשים מאשר לנשלטים. :)

Madame T​(שולטת) - צודקת, מי אמר שלשולט/ת יש חיים קלים?...
בעיני זו אחריות גדולה. מי שרוצה לשלוט צריך גם לקבל את האחריות שמתלווה לכך ולהפעיל שיקול דעת לגבי פריצת אותם גבולות, שאולי באמת "מבקשים" להפרץ...

me-worship-u - יש גבולות שהם קו אדום בל יעבור
ויש גבולות שעוד לא נפרצו , אולי לא יפרצו ואולי הם משוועים להפרת בסיטואציה הנכונה,עם האחת הנכונה, אחרי ההבנה וההשלמה עם העניין וכו'
כך אני רואה את זה הסוגיה
סופ"ש נפלא
ME

Madame T​(שולטת) - תודה על הערתך/הארתך... בכל מקרה רצוי מאד שהשולט ישתמש בשכל הישר וברגש לפני שהוא פורץ את אותם גבולות ה"משוועים להפרה וכו'..."

סוף שבוע טוב ורגוע גם לך :)

דוכיפת​(נשלט) - גבולות
כשהתחלתי את המסע,הגבולות היו צרים.דומית מקצועית בהולנד הראתה לי מה יש מעבר לגבולות שהצבתי.היא לא שאלה להסכמתי,וקצת התנגדתי,אך היא,ביד אמונה,לקחה אותי קצת מעבר לגבולות.דומית יכולה להרחיב את הגבולות,וההסכמה,אם היא אמונה על הענין לא הכרחית..למדתי שחשוב יותר האמון מאשר ההסכמה.ומה שיש מעבר לגבולות,תמיד הביא אותי לשיאי סאבספייס חדשים...למשל,מעולם לא האמנתי שגבירה תוליך אותי בחוף הים ברצועה הקשורה לצווארי,ועוד כמה דברים...והחוף המה מאנשים...

Madame T​(שולטת) - לפעמים אנחנו מפתיעים אפילו את עצמנו...

בכל אופן, כל עוד הדברים נעשים כך שלא נגרמים לצד הנשלט נזקים גופניים ו/או נפשיים לטווח הקצר או לטווח הארוך, הכל טוב....

צ'יטה​(שולט) - במקרה הזה, זו אחריות של שני הצדדים. לא ממש לגמרי.

יש גבולות קשים, שלא נועדו להפרץ. ויש גבולות רכים.
הנשלט קובע מה הם הגבולות שלו. לדעתי אסור לדחוק גבולות תוך כדי סשן.

לקראת הסשן הבא, הוא יכול להתיב גבולות חדשים, ולפרוץ כמה מהקודמים שלו. כמובן שזה קורה בעידוד השולטת שלו.

עדיין באחריות הנשלט, לגמרי, לא לפרוץ גבולות שאינו רוצה.

יש שולטים, שנוהגים, לעשות מניפולציות, בכדי לשבור גבולות. כמו סירוס מילת ביטחון, כמו הבעת שביעות רצון מגבול מסויים, פעם אחרי פעם. זה לא ראוי לדעתי.

יש חשיבות גדולה, בלפרוץ גבולות. צריך להיות זהיר שמה. עדיין, אני רואה בצד הנשלט, האחראי העיקרי לגבולות שלו.

Madame T​(שולטת) - אני חושבת שהאחריות היא על שני הצדדים. על הנשלט להגדיר בברור את הקוים האדומים שלו, וכן גבולות שאולי קשה לו איתם כרגע ויהיה מוכן לנסות לעבור אותם בעזרת השולט בעתיד.
על השולט להיות ער וקשוב לתגובותיו של הנשלט ולהיות הוגן כלפיו. אפשר לעודד לשבור גבולות, בצורה מרומזת, אבל אם יש התנגדות ואם באמת קשה לנשלט אין זה הוגן, לדעתי, "להערים" עליו ולגרום לו לשבור גבול שהוא עדין גבול מבחינתו, בוודאי לא כשהוא במצב פגיע כמו למשל עמוק בתוך סשן ובוודאי ובוודאי לא לסרס או לעקר מתוכן מילת בטחון, שהרי כשמה כן היא - נועדה לשמור על בטחונו של הנשלט.

במבית{בעלי} - מסכימה איתך יקירTי!
אצלי הכאב עצמו היה גבול...ואני הסברתי את זה לאדון שלי. לפניו לא חוויתי כאב בכלל , לכן כל סוג של כאב הוא למעשה חציית גבול מודעת...ולכן הוא מותח אותם במיתון ובהסכמה שלי ...
אבל זה לא אומר שכל פעם מחדש אנחנו יושבים ומבררים בשיחה מה אני מוכנה לספוג...ומה לא...כי רק לדבר על זה לא ממש עוזר...כי זה עניין פיזי.
אנחנו פועלים בשיטת הניסוי והטעייה...אבל בעדינות...הוא מאוד שומר עליי..גם הוא וגם אני, יודעים מתי לעצור, עם היד על הדופק כל הזמן.
הרי בשביל זה המציאו את מילת הביטחון...
למרות שהוא הודה בפניי שיש שולטים שנותנים מילה מסויימת שגורמת לנשלט לא להשתמש בה...כמו למשל המילה "די" שלי באופן איש נשמעת חוצפנית ולכן נמנעתי להשתמש בה...אבל ברגע שהוא הסביר לי...אני אשתמש בכל מילת ביטחון אם צריך ועוד איך.
ובקטע של לעשות יותר למען האדון או להתגבר יותר כדי לרצות את האדון? ...זה סוג של צביעות ושלא תחשבו שהאדון לא מרגיש...השאלה רק אם זה מפריע לו ואם איכפת לו מזה....והשאלה גם אם זה מזיק או לא...עד כמה שפיות הנפש תיפגע אם אעשה משהו שאני לא כל כך אוהבת לעשות...על הכל צריך לחשוב...ולהיות מוכנים להכל. והכי חשוב...לא לאבד את התקשורת ואת היכולת להגיד מה מרגישים...כי בלי זה...אין טעם בכלום .
בתור נשלטת אני דואגת לשמור על עצמי...מידת האחריות שלי על עצמי...מראה לשולט שלי שיש לי ערך עצמי...
ואז הוא כשולט מעריך אותי ואחראי עליי באותה מידה אם לא יותר אפילו.
מי שמזלזל בעצמו ...מזלזלים בו.
מי שדואג לעצמו...דואגים לו.
אני נותנת לאדון שלי את עצמי...אני מעניקה את גופי לשימושו כמתנה ...אני מתמסרת בלב בגוף ובנפש...והאדון מעריך את זה ויודע איך להתייחס למתנה הזאת.
והכי חשוב זה האמון ההדדי, בלי זה קשר כזה לא יכול להתקיים.

שמת לב כמה נשים וגברים הם שונים....
עבדים באים עם סט של דרישות לפעולות פיזיות
שפחות באות עם סט של דרישות לפעולות נפשיות
נוגה ומאדים:-)))

Madame T​(שולטת) - תודה רבה לך במביתי על תשובתך הנבונה, המודעת והמעמיקה.... מסכימה מאד עם הגישה שלך, הן מנקודת המבט של השולט והן מנקודת המבט של הנשלטת, במקרה שלך. קשר שליטה הוא קשר רגיש ודורש הרבה תשומת לב והבנה בין הצדדים, שלא תמיד היא מילולית בכלל. כל אחד מהצדדים בקשר מחוייב לשמור על עצמו ועל הצד שכנגד... כך אני רואה זאת.