פתגם, שלא זכור לי מאיפה הוא לקוח, אבל מאד ממצה, לדעתי . אני שואלת את עצמי הן לגבי אישית והן באופן כללי עד כמה אנשים מרוצים בחלקם בחייהם האישיים, או שהם מרגישים שחסר להם משהו. עד כמה הם פתוחים לשינויים, לאנשים חדשים, להתנסויות חדשות וכן הלאה.
האם הם מעדיפים לדבוק במוכר להם גם אם איננו חביב או נעים או נוח, רק כי הוא מוכר? מעדיפים לוותר על האפשרות לחפש משהו אחר, שכן יעשה להם טוב?
האם זה ענין של אופי, של חינוך, של גיל, של תקופות בחיים? האם יש נועזים יותר או פחות?
יש שיעדיפו להשאר במקומם, באותו מצב ועם אותם אנשים, שאולי לא טוב להם איתם, רק כי הם מפחדים מהשינוי.
קראתי ספר מאד מעניין, שהיה להיט לפני כמה שנים – "מי הזיז את הגבינה שלי?", נכתב באנגלית ע"י ד"ר ספנסר ג'ונסון – אלגוריה שמשתתפים בה עכברים, מבוך וגבינה. הגבינה מסמלת את מה שאנשים רוצים להשיג בחיים – עבודה טובה, קשר אישי, כסף, בריאות, וכן הלאה. ובסופו של דבר עם מסקנות והשלכות לבני האדם שהינם "תקועים" באיזה שלב או נקודה בחיים (בכל התחומים- עבודה, חיים אישיים) ועד כמה הם חוששים מפני "הזזת הגבינה", המהווה סמל לשינוי נדרש, עד כי מגיע הרגע לפעול או לחדול... ספר דק וסמלי ומאד מעניין.
לפני 19 שנים. יום שבת, 26 באוגוסט 2006 בשעה 7:41