אז בטח מהבוקר אתם שואלים את עצמכם למה מצאתי לנכון לדלות מהעבר את ליפא העגלון דווקא? אז יש לכך כמה תשובות. ראשית, הוא נשמע לי תמיד כמו טיפוס חביב עם חוכמת חיים, גם כששמעתי את השיר בתור ילדה. וכן מסתבר שמילות השיר, שלדעתי לא נס ליחו, אקטואליות בהחלט גם כיום.
אך בעיקר העליתי אותו בגלל השורות הבאות:
"איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים -
ריצה לקראת השד יודע מה." וכאן אני מגיעה לעצם הענין. מזה כמה זמן שאני מחפשת לי בנחת עבד/נשלט לקשר שליטה מתמשך, מהנה ונחמד, לשני הצדדים כמובן. בשבילי, שליטה, היא לא דבר "אוטומטי". אני שולטת, אתה נשלט, 1, 2, 3, שולטים... זה ממש לא הולך ככה. קודם כל צריכים להכיר זה את זה כבני אדם – אישה וגבר, במקרה שלי, ולראות אם יש חיבור ראשוני לפחות – מבחינת המשיכה הפיזית, מבחינה אינטלקטואלית וכן הלאה. בעיני למשל חוש הומור הוא דבר חשוב ביותר. בכל אופן, לי אישית לא אצה הדרך כלל. מעדיפה קודם להכיר היטב את הצד שכנגד ורק אז ניתן, לדעתי, לבנות את קשר השליטה -במידה ועושה רושם שיש שפה משותפת ויש מקום להמשך. אחרת זה פשוט לא הולך, לא אצלי בכל אופן.
יש אנשים, שמאד ממהרים לקשר כזה מכל מיני סיבות. חלקן זה ענין של גיל, של אופי ויש ודאי גם סיבות אחרות. אבל אני נוהגת בדרך שלי, בקצב שלי, בסגנון שלי - בלי לחץ, בסבלנות, במתינות. הרבה פעמים לומדת דברים על אנשים לא רק ממה שהם אומרים אלא "בין השורות", בין המלים. קשר שליטה עמוק יותר דורש, לדעתי, בגרות נפשית ובשלות, של שני הצדדים – הן של השולטת והן של הנשלט, לכן עדיף לקחת את הזמן הדרוש להכרות הדדית וכך לבנות קשר יציב יותר, טוב ומתאים לשני הצדדים.
איך אמר ליפא:
"אז מה אני אומר, רעי,
אסור לרוץ יותר מדי,
אפשר בעגלה בזמן קריב.
אך אם נרוץ מהר, מהר
אז כל העסק ישבר -
על כן כדאי, גם פעם להקשיב (מתי)"
תקשיבו לו – הוא בטח יודע על מה הוא מדבר 😄
לפני 17 שנים. 31 באוגוסט 2006 בשעה 15:37
