הוא התחיל לפלרטט איתי באינסטגרם. בדרך כלל אני לא עונה, אבל הוא היה נראה כמו הטייפ שלי. מקועקע סובייטי חזק וקצת חנון... Gentle giant כזה. דיברנו כמה ימים ואז הוא נעלם. ואז הוא חזר. ואז אני קצת נעלמתי.... ואז הוא ניסה שוב, ובפעם הזו קבענו להיפגש. כמו שחשבתי- הוא היה הכל. כל מה שרציתי. בכמה שעות שהיינו ביחד הרגשתי כמו הבחורה הכי רצויה בעולם. הוא היה מספיק בדסמי בשביל לזרום עם השיט שלי, ומספיק רגיש כדי להתעניין בי מעבר. הוא אמר לי שאני עדינה. שזה משפט שאני לא רגילה לקבל כגותית מזוכיסטית. אבל משהו בצורה שבה הוא אמר את זה גרם לי לרצות להיות עדינה בשבילו. ואני לא אדם עדין. אבל רציתי, בשבילו. הוא אשכרה הביע עניין במה שאני אוהבת. לא עשה כאילו בשביל לזיין...
ואז חזרתי הביתה. בהתחלה השיחות היו נורמליות, אבל לדעתי עשיתי משהו לא בסדר והוא התרחק. כאילו- הפסיק לענות. כתבתי כמה הודעות מנוסחות יפה שזה קצת פוגע בי. אני לא בחורה כזו. אני בחורה עם מלא אגו ואני לא כותבת אחרי שמסננים. אבל משהו בו גרם לי לרצות. הוא לא ענה. זה קרה לפני בערך חודש. אני תקועה על זה. על האקס שלי, שהיה איתי כמעט שנתיים, הייתי תקועה פחות.
אני מרגישה פתטית.
בחיים לא הייתי תקועה ככה על מישהו... במיוחד גבר, במיוחד אחד שנפגשתי איתו פעם אחת בודדה.
לא שיתפתי את האנשים בחיים שלי בזה, ואני יודעת שאם באורח פלא הוא יבחר לשלוח לי הודעה אני לא אענה... וקצת הייתי צריכה לפרוק. זה יעלם מתישהו.... נראלי.