לשמחתם או למורת רוחם
חזרתי לארץ הקודש
הידיעה הראשונה שפגשה אותי זה שהיה school shooting ושני ילדים בני 17 שאיכשהו השיגו נשק (דבר שהיה בלתי אפשרי לפני ששר הביטחון הנהדר שלנו החליט שכל גולם יכול להחזיק אצלו בבית מכונות רצח) רצחו ילד בן 17 אחר.... אז אין המון שוני בין ארהב לפה אחרי הכל.
התגעגעתי לקולה בטעם רגיל, לאוכל שלא עשוי מ95% איכסוש, לקפה שהוא לא בטעם של פיפי (אל תשאלו איך אני יודעת מה הטעם של פיפי), ולאסלה שהמים שלה לא מגיעים לחור של התחת שלי.
כמו כן אתגעגע לסנאים, ולארנבים, ולמשלוחים של אמזון שמגיעים תוך 24 שעות ולא תוך חודש.
הטיסה היתה.... מעניינת. בין מחזור, ל happy gummies , לאדוויל, לילד שבעט לי בכיסא כל הנסיעה ותינוק שצרח מלא (מי מביא תינוק לארהב?) ויצא שכל ה9 וחצי שעות טיסה הייתי ערה. לפחות החזור היה קצר יותר, הודות לסיבוב הטבעי של כדור הארץ.
ושוב, תודה לכדור הארץ העגול.
הספקתי לאכול אוכל של סבתא ולקבל את כל החיבוקים *בעולם*.