ללמוד כל יום ולא לדעת דבר

זה קרה פתאום.

המבטים הצטלבו.
למחרת הוא הסתכל שוב.
החלפנו מבטים וזה היה מקסים.
הוא הסמיק.
אני מודה שלזה לא התכוננתי.
אף הכנה לא הייתה עוזרת.
הוא היה רץ ואני אחריו.
אני יודע שזה מוזר אבל הוא היה אחר.
כל יום שעבר הוא היה שם.
המתין בשקט ופשוט יצא.
כל בוקר הוא היה קם.
קם ודוחף.
הוא היה מדהים. כזה שרק בעננים.
בוקר אחד היה חשוך והוא היה שם.
זה הרגע שהוא פשוט אמר, אני רוצה.
אני לא קל.
אמרתי תוכיח.
הוא צחק.
אין לי מה להוכיח.
ואני בשלי. רק לא מצליח.
הבנתי שהוא מיוחד.
זה היה נחמד.
הוא רצה יותר ואני קצת פחות.
הוא שיגע אותי וזה היה מעצבן.
דייט ראשון.
הוא היה מדבר ואני מופנם.
הוא היה שותק ואני בודק.
הוא היה מדהים ואני מופעם.
המשכנו.
הוא היה מרים ואני מוריד.
פעם הינו לבד.
הוא אהב להיות למעלה ואני למטה.
תמיד הוא צחק ואני ידעתי.
אני הייתי מסוקרן והוא קורן.
החורף הגיע.
הייתי בטוח שזה נגמר.
הקור התחזק.
אבל הוא היה שם.
כמו חלק מהנוף.
שנרוץ?
היית רציני? הוא היה מופתע.
ואני בשלי. אתה תתחיל.
אני רוצה להיות בסוף.
והיינו רצים ומדברים.
דיבורים של מבוגרים.
הוא היה מתעייף ואני רוצה לעוף.
היה קשוח וקר והוא היה נשבר.
הייתי מנחם ומרגיע הרי זה הטבע.
הוא היה צועק ומתרגז אני מעל הטבע.
הייתי מגחך והוא היה מתעצבן ואני מרגיע.
מחר תגיע בשבע.
נתחיל מחדש.
הגשם היה אדיר והייתי למכביר...