ללמוד כל יום ולא לדעת דבר

היא פתחה את הדלת בשמלה שחורה צמודה, חיוך קל על הפנים. חמישים. מושלמת.

"שלום, הרב" היא אמרה, והעיניים כבר בוערות.

נכנסתי פנימה, סגרתי את הדלת מאחוריי. הדירה הייתה שקטה, אור עמום נכנס מבעד לווילונות למחצה. ריח קל של וניל באוויר.

"שלום, קטיה."

לא היה צורך במילים נוספות. היא ידעה למה באתי. ואני ידעתי בדיוק מה היא צריכה.

ניגשתי אליה, אחזתי בסנטר, משכתי אותה קרוב. "הביאת מה שביקשתי?"

היא הנהנה. "כן. הכל בחדר."

"טוב" אמרתי, ומשכתי לה בשיער - לא חזק, מספיק כדי שהראש ייטה אחורה. "עכשיו תלכי לשם, תפשטי, ותחכי לי על הברכיים."

היא בלעה רוק. "כן."

"כן מה?"

"כן, אדוני."

שחררתי אותה. היא הלכה לחדר, ואני נשארתי עוד רגע במסדרון. נשמתי. התכוננתי.

כשנכנסתי לחדר השינה, האווירה הייתה מושלמת. נרות קטנים דלקו על השידה, מטילים צללים רכים על הקירות. המיטה מכוסה בסדינים שחורים, ועליה - מסודרים בקפידה - כל מה שביקשתי: החגורה השחורה העבה, בקבוק הלובריקנט, הפלאג האנאלי מזכוכית שקופה, ואפילו הוסיפה משהו משלה - זוג אזיקי עור שחורים עם ריפוד פרווה מבפנים.

וקטיה - על הברכיים ליד המיטה, עירומה, הראש מורד, הגוף כבר מתוח בציפייה.

ניגשתי לשידה, הרמתי את החגורה. העור היה כבד, איכותי. העברתי אותה בין האצבעות, הרגשתי את המרקם. היא הקשיבה לקול, הגוף רעד קלות.

"הרימי ראש" אמרתי.

היא הרימה. העיניים מלאות ציפייה, הפנים מסומקות כבר.

"את יודעת למה את פה?" שאלתי, עומד מולה עם החגורה ביד.

"כן, אדוני."

"תגידי לי."

היא בלעה שוב. "אני פה כי אני צריכה שתשתמש בי. שתכאיב לי. שתזיין אותי בתחת."

חייכתי, והנחתי את החגורה על השידה. לקחתי את האזיקים במקום. "ואת הוסיפה משהו משלך."

היא הנהנה, העיניים נוצצות. "חשבתי שתרצה..."

"חשבת נכון" אמרתי, ונגעתי בפרווה הרכה מבפנים. "עכשיו קומי ותשכבי על המיטה. פנים למטה, תחת למעלה. ידיים מעל הראש."

היא ציית מיד. שכבה, הגוף מתוח על הסדינים השחורים, מוכן.

התיישבתי לידה על המיטה, החגורה ביד אחת, האזיקים בשנייה. "קודם אני אקשור אותך" אמרתי. "ואז נתחיל."

לקחתי לה את שתי הידיים, משכתי אותן למעלה אל המסגרת המתכת של המיטה. העברתי את האזיק הראשון סביב היד הימנית - הפרווה רכה על העור שלה, העור החיצוני כהה וחזק. סגרתי את האבזם, בדקתי שזה לא חזק מדי.

"נוח?" שאלתי.

"כן, אדוני."

אזקתי את היד השמאלית גם כן, חיברתי את שני האזיקים למסגרת. עכשיו היא הייתה שם - קשורה, חשופה לחלוטין, התחת מורם קלות.

קמתי מהמיטה, עמדתי מאחוריה. העברתי יד על התחת. עור חלק, מושלם. האור מהנרות רקד על העקומות שלה.

"כמה?" שאלתי.

"כמה שאתה רוצה, אדוני."

"לא" אמרתי. "כמה את צריכה?"

היא שתקה רגע. "עשר."

"עשר זה התחלה" אמרתי, והרמתי את החגורה. "נתחיל בעשר. נראה איפה את אחרי זה."

הצלפתי. החגורה חתכה את האוויר עם שריקה, נחתה על הישבן הימני בקול חזק שהדהד בחדר השקט. היא נאנחה, הגוף התכווץ נגד האזיקים.

"זה אחת" אמרתי. "תספרי."

"אחת. תודה, אדוני."

הצלפתי שוב. שמאל הפעם. סימן אדום התחיל להופיע.

"שתיים. תודה, אדוני."

המשכתי. מתודי. מדויק. כל מכה נחתה בדיוק איפה שרציתי. הקול של העור על העור מילא את החדר, מעורבב עם האנחות שלה. היא ספרה, תודה אחרי כל אחת, הקול נעשה יותר ויותר נואש. האזיקים נשמעו קלות כל פעם שהיא נמשכה קדימה, הפרווה סופגת את המתיחה.

אחרי עשר, עצרתי. הנחתי את החגורה על השידה, ליד הנרות. העברתי יד על התחת האדום, הרגשתי את החום שעולה מהעור.

"איך זה מרגיש?"

"כואב, אדוני."

"טוב" אמרתי. "זה אמור לכאוב. עכשיו תגידי לי - כמה עוד את צריכה?"

היא שתקה, הנשימה כבדה.

"תגידי לי, קטיה."

"עוד... עוד חמש. בבקשה."

חייכתי. "ילדה טובה."

לקחתי את החגורה שוב. נתתי לה עוד חמש. חזקות יותר. התחת כבר אדום לגמרי. היא צרחה באחרונה, אבל המשיכה לספור, הידיים נמשכות נגד האזיקים.

כשסיימתי, הנחתי את החגורה בחזרה. היא שכבה שם, נושמת כבד, סימנים אדומים ברורים על הישבנים.

"עכשיו אני הולך להכין אותך" אמרתי, ולקחתי את הפלאג הזכוכית. האור מהנרות עבר דרכה, נוצצת. "תראי כמה זה יפה."

הרמתי אותה לפניה. היא פתחה עיניים, ראתה.

"זה... זה גדול" היא לחשה.

"זה בדיוק הגודל שצריך" אמרתי. "כדי להכין אותך לזין שלי."

פתחתי את בקבוק הלובריקנט - הריח של תותים מתוק מילא את האוויר. מריחתי על הפלאג הזכוכית, צפיתי איך הנוזל מתפזר על המשטח החלק.

ניגשתי אליה מאחור. העברתי יד בין הישבנים האדומים. "את רטובה."

"כן, אדוני."

"כמה זמן את לא נזיינת בתחת?"

"חודש, אדוני."

"חודש זה הרבה זמן" אמרתי, ומיקמתי את קצה הפלאג הקר בכניסה. "אני הולך להכניס את זה לאט. תנשמי."

התחלתי לדחוף. לאט. הזכוכית הקרה חדרה פנימה, מילימטר אחר מילימטר. היא נאנחה, הגוף התכווץ נגד האזיקים.

"תרגעי" אמרתי. "תני לגוף להתרגל."

היא נשמה עמוק, והגוף לאט התרגל. הפלאג נכנס, עמוק, עד הבסיס הרחב. נוצצת בתוכה.

"טוב" אמרתי. "עכשיו תשארי ככה חמש דקות. תרגישי אותו. תתכונני."

עמדתי מאחוריה, צפיתי. הגוף שלה רעד קלות, הנשימה כבדה. הנרות המשיכו לרקוד, מטילים צללים על הגוף הקשור שלה.

אחרי חמש דקות, ניגשתי. אחזתי בבסיס הפלאג, התחלתי להוציא. לאט. לאט. היא נאנחה כשהזכוכית יצאה, מילימטר אחר מילימטר.

"מוכנה?" שאלתי.

"כן, אדוני."

פתחתי את החגורה שלי, הורדתי את המכנסיים. לקחתי את בקבוק הלובריקנט, מריחתי על הזין. הריח המתוק של התותים באוויר.

ניגשתי אליה, מיקמתי את עצמי בכניסה הפתוחה.

"תני לי" אמרתי.

התחלתי לדחוף. לאט. הרגשתי איך היא נפתחת, איך הגוף מקבל אותי. היא צרחה קלות, הידיים נמשכו נגד האזיקים, הפרווה נצמדת לעור.

"נושמת" הזכרתי לה.

נשמתי איתה. המשכתי לדחוף. עמוק יותר. עמוק יותר. עד שהייתי לגמרי בפנים.

"פאק..." היא לחשה.

"זה מה שרצית?" שאלתי.

"כן... כן, אדוני."

התחלתי לזוז. לאט בהתחלה, נתתי לה להתרגל. ואז יותר מהר. יותר חזק. אחזתי בה בירכיים הקשורות, משכתי אותה לקראתי עם כל דחיפה. הנרות רקדו, הצללים זעו על הקירות.

היא צרחה, הגוף כבר לא שלה. "תזיין אותי... תזיין אותי חזק יותר..."

נתתי לה. חזק. עמוק. בלי רחמים. הקול של הגוף שלי נגד התחת האדום שלה מילא את החדר, מעורבב עם האנחות שלה והרעש של האזיקים.

"אני... אני הולכת לגמור..." היא צרחה.

"אז תגמרי" אמרתי. "תגמרי על הזין שלי בתחת."

והיא גמרה. צרחה, הגוף התכווץ סביבי חזק, הידיים משכו את האזיקים עד שהמתכת חרקה. ואני המשכתי לזיין אותה, דחפתי אותה עוד יותר לתוך הגמירה.

ואז גמרתי גם אני. עמוק בתוכה. ושנינו קרסנו על המיטה, היא עדיין קשורה.

שכבתי עליה כמה רגעים, נושם לה בצוואר. אחר כך הרמתי את עצמי, שחררתי את האזיקים. היד הימנית, אחר כך השמאלית. שפשפתי לה את המפרקים, ליטפתי את סימני הפרווה על העור.

היא התכרבלה אליי, עדיין נושמת כבד.

"תודה" היא לחשה.

"על מה?" שאלתי, ליטפתי לה את השיער.

"על שנתת לי בדיוק מה שצריכתי."

חייכתי, נשכתי לה בכתף. "זה בדיוק מה שאני עושה, קטיה."

הנרות המשיכו לדלוק, מטילים צללים רכים עלינו.

הגלים התנפצו על הסלעים מתחת לגשר הישן, רעם עמוק וקבוע שבלע כל צעקה. האוויר היה מלא מלח, דלק ישן וריח של אצות. הם היו בפינה הנסתרת ביותר של החוף - מקום שאף אחד לא מגיע אליו אחרי חצות, מוקף בקירות בטון מכוסים גרפיטי ושרידי מדורות קודמות. רק אור ירח חיוור חדר מבעד לסדקים בגשר, נופל על החול הרטוב ועל הגוף של דנה.

היא עמדה מול איתן, רועדת מהקור ומהציפייה. החלוק הדק שוב נלבש עליה רק למראית עין - הרוח כבר תלשה אותו ממכתפה, והחזה הכבד, העסיסי, 90F טבעי, נחשף לגמרי. הפטמות הכהות התקשו מהרוח הקרה, הבטן הרכה רעדה, הירכיים השמנמנות נצמדו זו לזו.

איתן עמד מולה בלי חולצה, רק מכנסי ג'ינס שחורים פתוחים. הקעקועים השחורים שלו נראו כמו צללים חיים על העור באור הירח. הוא לא דיבר. הוא רק לקח את החבל מהתיק והרים גבה.

היא הניחה את ידיה מאחורי הגב מעצמה.

החבל נכרך חזק, מהודק, חותך קלות את העור הלבן. הוא דחף אותה למטה, על הברכיים, על החול הקר והרטוב. הזין שלו כבר היה בחוץ - עבה, כבד, פועם. הוא תפס אותה בשיער והכניס לה לפה עמוק, עד הגרון, בלי רחמים. היא נחנקה, דמעות זלגו מיד, הרוק נטף על החזה הכבד ונוזל על הבטן הרכה. הגלים רעמו, בלעו את קולות החנק שלה.

הוא דפק לה את הפה חזק, אכזרי, עד שהיא כמעט התעלפה. ואז שלף, הרים אותה כאילו היא כלום, והפך אותה על הברכיים והידיים על החול. התחת העגול והשופע שלה התרומם מולו, מואר בירח. הוא לקח את החגורה שלו, קיפל אותה פעמיים, והתחיל להצליף.

המכות נחתו חזק, מדויקות, על הבשר הרך. כל מכה השאירה סימן אדום בוהק. היא צעקה, אבל הרעם של הגלים בלע הכל. אחרי עשרים מכות התחת שלה בער, והיא התחננה בקול שבור: "תזיין אותי… בבקשה…"

הוא לא חיכה. הוא נכנס אליה מאחורה, יבש, חזק, עד הסוף. היא צרחה צריחה עמוקה, אבל הגוף שלה דחף אחורה לקראתו. הוא תפס אותה במותניים הבשרניים ודפק אותה כמו חיה, כל דחיפה מעיפה את החזה הכבד שלה קדימה ואחורה, הפטמות נגררות על החול הקר.

"את כלבה מלוכלכת ורטובה," הוא נהם לה באוזן. "תגידי את זה."

"אני… כלבה מלוכלכת… שלך…" היא גנחה, בקושי מצליחה לדבר.

הוא הפך אותה על הגב, על החול הרטוב, הרגליים שלה פרושות לרווחה. החזה שלה נחשף לירח, מתנדנד בכבדות. הוא תפס פטמה אחת ומשך חזק, ואז סטר לשדיים חזק, שוב ושוב, עד שהם היו אדומים ונפוחים. ואז נכנס אליה שוב, עמוק, היד שלו סוגרת קלות על הצוואר.

"תסתכלי עליי כשאת גומרת."

היא הסתכלה. העיניים מלאות דמעות, הפה פתוח, והיא גמרה - חזק, רועדת, הכוס מתכווצת סביבו.

הוא הרים אותה, דחף אותה אל קיר הבטון הקר מתחת לגשר, הרים לה רגל אחת גבוה. התחת שלה נחשף לגמרי עכשיו, אדום ופתוח מהמכות.

"עכשיו את מקבלת את זה בתחת."

הוא לחץ פנימה לאט, בלי שום דבר, רק הרוק שנותר מהפה שלה. היא צעקה, נאחזה בקיר, הגוף שלה רועד כולו. הוא נכנס עד הסוף, ואז התחיל לזיין אותה חזק, פראי, הקיר רועד בכל דחיפה. היא בכתה, צעקה, התחננה, אבל הירכיים שלה נפתחו עוד יותר.

היא גמרה שוב - אורגזמה אנאלית עמוקה, בלתי נשלטת, הגוף שלה מתפרק על הזין שלו.

הוא שלף ברגע האחרון, הפך אותה אליו, דחף אותה שוב על הברכיים בחול הרטוב. הזין שלו רטוב ופועם. הוא אונן חזק, שלוש משיכות, וגמר - הזרע ניתז על הפנים שלה, על השפתיים, על החזה הכבד, זולג לאט על הפטמות הנפוחות.

הגלים רעמו.

והוא כרע מולה פתאום, על הברכיים בחול, בדיוק כמוה.

הוא שחרר את החבלים באצבעות רועדות, משך אותה אליו חזק, עד שהגוף המיוזע והמלוכלך שלה נמעך אל החזה שלו. הוא חיבק אותה כאילו היא הדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים. הראש שלה נח על הכתף שלו, הזרע עדיין על הפנים שלה, אבל הוא נישק לה את המצח, את העיניים, את הלחיים המלוחות מדמעות ומלח ים.

"דנה," הוא לחש בקול שבור, בפעם הראשונה הערב, "אני אוהב אותך. כל כך אוהב אותך."

היא פרצה בבכי - לא מכאב, אלא מהקלה. מהבנה פתאומית שהכל - הכאב, ההשפלה, האלימות - היה רק דרך להגיע לרגע הזה. לרגע שבו היא מרגישה הכי שבורה והכי שלמה בעולם.

הוא הרים אותה בזרועותיו, ישב איתה על החול הקר, עטף אותה בחולצה שלו. הגלים המשיכו לרעום, אבל עכשיו הם נשמעו כמו שיר ערש.

"אני שלך," היא לחשה לתוך הצוואר שלו. "לנצח."

והירח האיר עליהם, כשני מלוכלכים, פצועים, מאוהבים עד מוות.

אני כאן. תמיד. ❤️