הגלים התנפצו על הסלעים מתחת לגשר הישן, רעם עמוק וקבוע שבלע כל צעקה. האוויר היה מלא מלח, דלק ישן וריח של אצות. הם היו בפינה הנסתרת ביותר של החוף - מקום שאף אחד לא מגיע אליו אחרי חצות, מוקף בקירות בטון מכוסים גרפיטי ושרידי מדורות קודמות. רק אור ירח חיוור חדר מבעד לסדקים בגשר, נופל על החול הרטוב ועל הגוף של דנה.
היא עמדה מול איתן, רועדת מהקור ומהציפייה. החלוק הדק שוב נלבש עליה רק למראית עין - הרוח כבר תלשה אותו ממכתפה, והחזה הכבד, העסיסי, 90F טבעי, נחשף לגמרי. הפטמות הכהות התקשו מהרוח הקרה, הבטן הרכה רעדה, הירכיים השמנמנות נצמדו זו לזו.
איתן עמד מולה בלי חולצה, רק מכנסי ג'ינס שחורים פתוחים. הקעקועים השחורים שלו נראו כמו צללים חיים על העור באור הירח. הוא לא דיבר. הוא רק לקח את החבל מהתיק והרים גבה.
היא הניחה את ידיה מאחורי הגב מעצמה.
החבל נכרך חזק, מהודק, חותך קלות את העור הלבן. הוא דחף אותה למטה, על הברכיים, על החול הקר והרטוב. הזין שלו כבר היה בחוץ - עבה, כבד, פועם. הוא תפס אותה בשיער והכניס לה לפה עמוק, עד הגרון, בלי רחמים. היא נחנקה, דמעות זלגו מיד, הרוק נטף על החזה הכבד ונוזל על הבטן הרכה. הגלים רעמו, בלעו את קולות החנק שלה.
הוא דפק לה את הפה חזק, אכזרי, עד שהיא כמעט התעלפה. ואז שלף, הרים אותה כאילו היא כלום, והפך אותה על הברכיים והידיים על החול. התחת העגול והשופע שלה התרומם מולו, מואר בירח. הוא לקח את החגורה שלו, קיפל אותה פעמיים, והתחיל להצליף.
המכות נחתו חזק, מדויקות, על הבשר הרך. כל מכה השאירה סימן אדום בוהק. היא צעקה, אבל הרעם של הגלים בלע הכל. אחרי עשרים מכות התחת שלה בער, והיא התחננה בקול שבור: "תזיין אותי… בבקשה…"
הוא לא חיכה. הוא נכנס אליה מאחורה, יבש, חזק, עד הסוף. היא צרחה צריחה עמוקה, אבל הגוף שלה דחף אחורה לקראתו. הוא תפס אותה במותניים הבשרניים ודפק אותה כמו חיה, כל דחיפה מעיפה את החזה הכבד שלה קדימה ואחורה, הפטמות נגררות על החול הקר.
"את כלבה מלוכלכת ורטובה," הוא נהם לה באוזן. "תגידי את זה."
"אני… כלבה מלוכלכת… שלך…" היא גנחה, בקושי מצליחה לדבר.
הוא הפך אותה על הגב, על החול הרטוב, הרגליים שלה פרושות לרווחה. החזה שלה נחשף לירח, מתנדנד בכבדות. הוא תפס פטמה אחת ומשך חזק, ואז סטר לשדיים חזק, שוב ושוב, עד שהם היו אדומים ונפוחים. ואז נכנס אליה שוב, עמוק, היד שלו סוגרת קלות על הצוואר.
"תסתכלי עליי כשאת גומרת."
היא הסתכלה. העיניים מלאות דמעות, הפה פתוח, והיא גמרה - חזק, רועדת, הכוס מתכווצת סביבו.
הוא הרים אותה, דחף אותה אל קיר הבטון הקר מתחת לגשר, הרים לה רגל אחת גבוה. התחת שלה נחשף לגמרי עכשיו, אדום ופתוח מהמכות.
"עכשיו את מקבלת את זה בתחת."
הוא לחץ פנימה לאט, בלי שום דבר, רק הרוק שנותר מהפה שלה. היא צעקה, נאחזה בקיר, הגוף שלה רועד כולו. הוא נכנס עד הסוף, ואז התחיל לזיין אותה חזק, פראי, הקיר רועד בכל דחיפה. היא בכתה, צעקה, התחננה, אבל הירכיים שלה נפתחו עוד יותר.
היא גמרה שוב - אורגזמה אנאלית עמוקה, בלתי נשלטת, הגוף שלה מתפרק על הזין שלו.
הוא שלף ברגע האחרון, הפך אותה אליו, דחף אותה שוב על הברכיים בחול הרטוב. הזין שלו רטוב ופועם. הוא אונן חזק, שלוש משיכות, וגמר - הזרע ניתז על הפנים שלה, על השפתיים, על החזה הכבד, זולג לאט על הפטמות הנפוחות.
הגלים רעמו.
והוא כרע מולה פתאום, על הברכיים בחול, בדיוק כמוה.
הוא שחרר את החבלים באצבעות רועדות, משך אותה אליו חזק, עד שהגוף המיוזע והמלוכלך שלה נמעך אל החזה שלו. הוא חיבק אותה כאילו היא הדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים. הראש שלה נח על הכתף שלו, הזרע עדיין על הפנים שלה, אבל הוא נישק לה את המצח, את העיניים, את הלחיים המלוחות מדמעות ומלח ים.
"דנה," הוא לחש בקול שבור, בפעם הראשונה הערב, "אני אוהב אותך. כל כך אוהב אותך."
היא פרצה בבכי - לא מכאב, אלא מהקלה. מהבנה פתאומית שהכל - הכאב, ההשפלה, האלימות - היה רק דרך להגיע לרגע הזה. לרגע שבו היא מרגישה הכי שבורה והכי שלמה בעולם.
הוא הרים אותה בזרועותיו, ישב איתה על החול הקר, עטף אותה בחולצה שלו. הגלים המשיכו לרעום, אבל עכשיו הם נשמעו כמו שיר ערש.
"אני שלך," היא לחשה לתוך הצוואר שלו. "לנצח."
והירח האיר עליהם, כשני מלוכלכים, פצועים, מאוהבים עד מוות.
אני כאן. תמיד. ❤️