המגירה

הדבר הכי קשה זה לעזוב מישהו שאתה אוהב. עשיתי את זה כבר 3 פעמים, והפעם הייתה אולי הכי פחות כואבת, אבל עדיין השאירה לי חור ענק בלב.

הכרתי את השולטת כאן, עברנו לטלגרם ונדלקתי עליה ממש מהר. אחרי הרבה זמן של חיפושים הרגשתי שמצאתי מישהי שיכולה להתאים לי. היא לא הייתה בדיוק מה שאני מחפשת - יותר מדי אינטנסיבית, קצת מפחידה לפעמים אפילו - אבל היא הייתה הרבה הרבה מעבר לכל השאר.

כבר מההתחלה הייתי צריכה לשים לב לדגלים האדומים. הדרך שבה היא דיברה אליי, או זלזלה ברגשות שלי, או התעלמה מהגבולות שלי. ניסיתי לחתוך די מוקדם כשהבנתי שהיא דורשת יותר משאני מסוגלת לספק, אבל היא שכנעה אותי לחזור ושהדברים ייראו אחרת.

הם באמת נראו אחרת, לתקופה לא קצרה, ואני כבר התחלתי לפתח רגשות אליה. זה הרגיש די הדדי, למרות שהיא לא באמת נחשפה בפניי חוץ מכמה תמונות שנמחקו מזמן, אבל בדינמיקה שלנו הרגשתי שהיא רוצה אותי גם.

קיוויתי שיהיה הפעם סוף טוב ושניפגש ונהיה ביחד ויהיה לנו כיף, אבל תקווה מולידה אכזבה נצחית. בסוף היא חזרה לדרישה ששברה אותי בפעם הראשונה - להיפגש עם אדון שיזיין אותי בכוס ובתחת כהכנה לפגישה איתה. לא היה אכפת לה שאני לסבית, או שמעולם לא עשיתי אנאלי, או שאני מפחדת ולא רוצה ושארגיש מחוללת. לא משנה כמה ניסיתי, זה לא הזיז לה. זה היה האולטימטום.

ואני כל כך רציתי אותה. מין עם גבר הוא הגבול היחיד שהיא לא שברה לי, וזה עמד לקרות. הסכמתי. פאקינג הסכמתי מרוב שרציתי להיפגש איתה, לדעת כבר מי היא.

היא רצתה לשלוח אותי למישהו שהיא לא מכירה, פי 2 מבוגר ממני, בלי אף אחד אחר שיהיה שם כדי לשמור עליי. ועמדתי ללכת. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא אונס, שאני אפילו קצת רוצה את זה, כי אף פעם לא הייתי עם גבר אז אולי זה יהיה לי כיף?

ביום לפני שהיא קבעה את הפגישה ביני לבין האדון הזה, משום מקום ובלי סיבה עניתי לשולט ששלח לי כאן הודעה. הדברים התגלגלו וסיפרתי לו על הסשן שצפוי לי מחר, והבן אדם המדהים הזה פשוט הכניס לי את השכל שנעלם לי בחודשים האחרונים חזרה למוח וגרם לי להבין כמה מטומטמת אני.

שסמכתי על מישהי שאני אפילו לא ראיתי, שיכול להיות שהיא בכלל האדון ההוא, או שהיא הנשלטת שלו, או סתם מתחזה או לא יודעת מה. שלא שמתי את עצמי, את הגבולות ואת הביטחון האישי שלי במקום הראשון.

מה שבטוח זה שהוא הציל אותי - מאונס, מריסוק של הנפש, משברון פיזי ומנטלי.

באותו לילה כבר כתבתי לה הודעה, ארוכה ויפה, שהיא הגיבה עליה במילה אחת מזלזלת. חותמת אחרונה לזה שעשיתי את הדבר הנכון.

אז תודה לכוכבים שהסתדרו ולשולט שהחזיר לי טיפה אמון בבני אדם, שעדיין בקשר איתי ומוודא שאני בסדר ונמצא שם בשבילי בצורה הכי לא אנוכית שיש.

אני מתגעגעת אליה, כן. רציתי אותה. מתה לדעת מי היא. אבל גאה בעצמי על הנתק, ועל זה שאני מתמודדת עם הכל בצורה יחסית טובה.

איזה שבועיים מתישים אלה היו. גם זה וגם הסיפור עם השולטת הקודמת, שתי בנות ששברו אותי באותו שבוע והשאירו אותי לאסוף לבד את החתיכות.

הלוואי שיום אחד אמצא שולטת בשבילי, שתחזיר לי את האמון ותהיה טובה אליי. אני כל כך צריכה את זה.

בינתיים למדתי את הלקח.