הכאב שבלב

קולה ומילותיה מהדהדים לי בראש, אני מחכה, אני רגוע ויודע שיש לי למה לחכות.
עייני פקוחות ואורות העיר מרצדים לי אל מול העיניים בצבעים של כתום וצהוב ולבן.
ניידת משטרתית חולפת בהבהוב של כחול.
רמזורים מתחלפים בין ירוק ואדום.
את השעון השארתי בבית לפקודתה.
אינני מורשה להציץ בשעון של הטלפון הנייד.
ברור שאסור לי לשאול, במצבי אני גם לא יכול.
אבדתי תחושת זמן לחלוטין.
אין לי מושג כמה זמן כבר עבר, כמה זמן אני מחכה.
כל שאני זוכר ויודע שהחנתי את הרכב בשעה 6 ארבעים ושתיים [על פי הפתק של החניון שיש לי בכיס]
ברור לי שעברו יותר מכמה שעות, הרחוב התרוקן, תנועת האוטובוסים פסקה.
פתאום כאילו משום מקום אני מרגיש את ציפורניה על עורפי החשוף.
אני שומע שתי מילים בלבד - "אל תסתובב".
היא מעבירה את ציפורניה מתחת לחולצתי לעבר הגב ואל החזה.
בגופה וזרועותיה מחבקת, עוטפת אוהבת.
אני מסניף את ניחוחה, שואף את ישותה אל ראותיי.
חש באצבעותיה אוחזות בפיטמתי הימנית, צובטת, מסובבת ומושכת.
גופי מגיב לכאב, רעד קל עובר בי לאורך כל הגוף.
אני נותן דרור לאנחת כאב מעורבת בעונג צרוף.
היא הרגישה, היא שמה לב, היא אוהבת את זה.
היא מרטיבה בלשונה את קצות אצבעותיה ומלטפת את הפטמה הכואבת, הצורבת.
אני עדיין בגבי אליה מרגיש את גופה נצמד אלי מאחור.
לפתע, עיניי מכוסות, מרגיש את המשי הרך על הלחיים והצדעות.
וכעת היא פוקדת "אחרי אהוב שלי, אחרי זונה".
תוך שניות אבדתי את תחושת המקום.
אין לי מושג לאן היא מובילה אותי.
ככה באמצע הרחוב בעיניים עטויות בכיסוי ממשי, מובל על ידה ואין לי מושג היכן אני ומהו יעדה.
אני שומע מכונית נעצרת לידנו.
לא שמעתי דלת נפתחת.
אני מנחש שהיא משוחחת עם הנהג/ת מבעד לחלון.
אני מרגיש חשוף, פגיע ממש חסר אונים, למרות שהיא כנראה רחוקה רק כמה צעדים ממני.
פתאום אני חש בנוכחותה לידי, אני מריח את ריח הבושם שלה, אני מרגיש שהיא מודדת אותי במבטה.
מסתובבת סביבי, לרגע היא מאחורי ומיד אחר כך למולי.
היא נושכת בעדינות את תנוך האוזן שלי ולוחשת " אני אוהבת אותך, רוצה אותך ויודעת כמה אתה שלי ".

[המשך יבוא]