היא נושכת בעדינות את תנוך האוזן שלי ולוחשת " אני אוהבת אותך, רוצה אותך ויודעת כמה אתה שלי ".
חיוך נמרח לי על הפנים מאוזן לאוזן, פרפרים מתעופפים לי מכיס המרה והלבלב אל הלב.
שוב חם לי ונעים......
פלאאאקקק קור עז ורעד עובר בי כשכף ידה נמרחת לי על הלחי השמאלית.
אני מניע את ראשי מצד לצד מנסה בחשיכה לנחש מהיכן תגיע בסטירה הבאה.
כמה שניות עוברות [או אולי יותר] אינני שומע כלום פרט לצילצולים באוזניים.
אני מרגיש ששוב היא מבתובבת סביבי.
נותנת לי את הבטחון איתה לכמה רגעים ואחר כך נעלמת.
מחזוריות שכזאת קשה לי.
אני אוהב אותה, מרגיש איתה כל כך בטוח, סומך עליה בעיניים עצומות [באמצע הלילה או תחילת הבוקרבבמקום שאינני יודע איפה] ואז כשהיא מתרחקת אני מרגיש מושפל, פגיע, חשוף ללא שום מנגנון הגנה.
מחשבות רצות לי בראש, אינני רגוע כלל. עד שאני שומע שוב את קולה.
" שלא תעיז להוריד את כיסוי העיניים, שלא תזוז מכאן, תמתין לי זונה אהובה שלי עד שאחזור...."
ניסיתי למלמל, לשאול, להבין.... וקיבלתי הצלפה על הישבן להזכיר לי שאין לי סיבה להטיל ספק ביכולתה להגן עלי גם כשהיא איננה פיזית לידי.
הרגשתי את צינת ריחוקה יותר מאשר את קור הלילה.
הרגשתי נטוש HelpLess רציתי אותה.
עמדתי שם באמצע העיר ודמעות החלו זולגות מבעד למטפחת המשי המכסה את עיניי.
רעדתי, פחדתי כמהתי אליה כמהתי לכאב הפיזי ממנה.
איבדתי את יכולת השליטה לחלוטין.
פתאום אני שומע קול רך נשי סקסי ומפתה מאחורי...
מי היא ? מי זאת? האם היא מדברת אלי?
אני מדמיין או שזאת היא במציאות?
אני שומע אותה קוראת בשמי אבל הקול אינו דומה לקולה של אהובתי.....
אני מרגיש יד מועברת בשערות ראשי והמגע אינו מגעה שלה.......
אני מריח ניחוח בושם נשי והריח אינו ריחה.......
[המשך יהיה]
לפני 18 שנים. 2 בפברואר 2006 בשעה 19:22