אני שומע אותה קוראת בשמי אבל הקול אינו דומה לקולה של אהובתי.....
אני מרגיש יד מועברת בשערות ראשי והמגע אינו מגעה שלה.......
אני מריח ניחוח בושם נשי והריח אינו ריחה.......
היא מצמידה לידי אזיקים וקושרת אותן מאחורי גבי.
פתאום נשמעת חריקת בלמים, מכונית נעצרת לידנו.
אני נדחף/נזרק בזריזות אל המושב האחורי, היא מתיישבת אחר כבוד במושב הקדמי, הדלת נסגרת ואנחנו בתנועה.
שוב אין לי מושג לאן פנינו מועדות, מי נמצא איתי, מה הולך לקרות איתי.
פשוט חוסר שליטה טוטאלי.
אני זוכר את הוראתה של אהובתי לשמור על שתיקה ולא לדבר עם אף אחד אחר חוץ ממנה.
שקט,אני לא שומע שיחה כלל ברכב.....
האם אני נמצא עם יותר מאדם אחד ברכב?
מי הם/הן?
חשש כבד בליבי והמחשבות לא מפסיקות למשוך אותי למחוזות אפלים.
שוב קר לי.
הנסיעה ארוכה מאוד התנוחה בה אני שוכב על הספסל האחורי מכאיבה לי.
אני מרגיש את כל שרירי מכווצים.
נראה לי שכבר בוקר.
אני זז בחוסר נוחות מנסה להזרים את הדם בגופי.
פתאום ללא שום סיבה מובנת לי אני מרגיש שירדנו מהדרך הראשית אל דרך עפר.
המכונית נעצרת, שומע את טריקת אחת הדלתות...
הדלת שלידי נפתחת ואני נמשך החוצה.
הבטן והחזה שלי מוצמדים אל מכסה המנוע.
אני מרגיש בחום הרב של מכסה המנוע.
ססוווייפפפפטטצצצצ אני שומע במהירות הקול את ההצלפה העומדת לנחות על גופי, אבל היכן, להיכן זה מכוון ?
תוך כדי המחשבה אני מרגיש את המכה הצורבת את ישבני.
זאת היתה רק הראשונה בסדרה של 12 הצלפות.
כואב לי, אני גונח, מייבב ואז שקט.
פתאום אני מרגיש אותה לידי, מריח את הריח שלה, היא מחבקת אותי מלטפת מענגת מנשקת ואומרת...
" ספרת כמה הצלפות הענקתי לך ?"
12 אהובתי, אני עונה.
"נכון אהובי, הצלפה על כל שעה בה האמנת בי, הענקת לי את הזכות לשלוט בך השארת בידי את הבטחון האישי שלך."
"12 שעות עברו ואתה עמדת בכל צפיותיי"
פתאום היא מסירה את מטפחת המשי מעיניי והשמש מכה בי בעיניים מסנוורת.
אינני רואה כלום, הצללים והחום מסביב מבהירים לי שאנחנו נמצאים במדבר.
אני מניח את ראשי על כתפה עוצם את עיניי בתוך שערה הארוך והגולש אל כתפיה.
דמעות של אושר זולגות מעיניי ואנחנו עומדים כך מחובקים באמצע המדבר.
כששמה לב שהתאוששתי הגישה לי בקבוק מיים מינרלים ואמרה....
"עוד שעה נסיעה ואנחנו באילת, בסוף השבוע הזה אנחנו נחגוג חודש לאהבתנו"
היו לי המון שאלות לשאול כמו מי הייתה האישה האחרת? היכן עמדתי וחיכיתי עם עיניים קשורות? איזו מכונית עצרה לידי ועם מי היא דיברה?
החלטתי לא לשאול.
אוכל לפנטז ככל שארצה ואם תחליט לספר זה יהיה כשהיא תרצה.
[[[[[[[ *** סוף *** ]]]]]]]
לפני 18 שנים. 3 בפברואר 2006 בשעה 9:03