כשהייתי ילד, סבתא [זל] לקחה אותי להצגה.
ההצגה הראשונה שהלכתי אליה
עד אז לא ידעתי בכלל מה זאת הצגה.
כל מה שהכרתי היו מערבונים בקולנוע של בית העם בימי שישי בצהריים וסרטים 8 מ"מ שבן דוד שלי צילם במסעותיו בעולם.
ההצגה היתה שלמה המלך ושלמאי הסנדלר עם אילי גורליצקי.
נסעתי היום אחר הצהריים מהצפון לדרום [אחרי הלוויה] והשיר הזה לא יצא לי מהראש כל הדרך.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: סשה ארגוב
בהיכליו יושב שלמה
וי ללילי, וי ליומי
כל איש יודע מה שלומו
אך אין יודע מה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם זה אכפת למי.
עם הבקבוק שלומי לא רע
אך שלום שלמה טוב יותר
כי על טיפה כזאת מרה
גם הוא איננו מוותר
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אתה לי מי.
אני שלמי והוא שלמה
ושמי שלי דומה לשמו
אבל בין שמו שלו לשמי
בכל זאת יש הבדל רשמי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.
לכן כבודי הוא במקומי
וכבוד שלמה הוא במקומו
לו מקומו הוא מקומי
היה כשלום שלמה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.
לפני 18 שנים. 5 בפברואר 2006 בשעה 20:10