שאריות של עצמות

הֶאֱכַלְנוּ בְּיַחַד נְשָׁמָה.
הִיא שָׁתְתָה מַחְנַק כָּאֲוִיר
יְשׁוּעָה. דָּם זוֹלֵג מִפִּטְמָתָהּ
שָׁתִיתִי תַּאֲוָה קְסוּמָה.
כֵּן, לְצֵדָה, כְּשֶׁנֶּעֱלֶמֶת הַצְּלִיעָה

טַלְפַיִּים תָּמִיד פְּצוּעוֹת
כָּחֹל בְּכֹל שָׁעָה מֻרְגָּשׁ,
לְנָכוֹן הָיָה הָאָדֹם בְּגִזְרָתָהּ.
לָקְחָה בְּפֶה, מְרַיֵּר
אֶצְבְּעוֹתַי שֶׁנֶּחֶרְכוּ מִן הָאָרֶץ.
סִסְמַת סוֹטָה. כָּל דַּאֲגוֹתֶיהָ
שֶׁנַּעֲשׂוּ פְּקֻדָּה לִכְרִיעָה.

שְׁאֵרִיּוֹת סָבִיב הַמְּלוּנָה?
גִּלּוּפֵי עַצְמָאוּת
עֶצֶם קָבוּר בְּפִנַּת הַגִּנָּה,
כֵּן. כִּלְבָתִי הָיְתָה טוֹבָה.
עַד שֶׁהִיא בָּרְחָה

זֹאת הִיא שֶׁרוֹעָה.
אֲנִי יוֹתֵר...
זְאֵב הָאַשְׁפַּתּוֹת

תּוֹרִי בַּשְּׁבִיל הַנּוֹתָר אַךְ אֵלַיִךְ.

בּוֹאִי בְּדַרְכֵּךְ, הַשְּׁגוּרָה בִּשְׁלֵמוּתֵךְ

לְכִי קָרוֹב לֶחָזוֹן הַשָּׁמַיִם,

הֲסִבִּי לִבֵּךְ אֶל הַפּוֹעֵם בֵּין עַרְבַּיִם

כְּשֶׁתָּבוֹאִי לְעִקּוּם, וְתִזְכְּרִי הַמַּפָּה

לוֹ הָיָה שָׂם, מֵילָא. הַמִּגְרָשׁ לֹא נִמְכַּר.

תַּיְּרִי, עֲטוּפָה בִּנְשִׁיקַת הָרוּחַ,

כֵּן הַהֹלֵךְ מֵקֵל בְּמִשְׁקָל

יֵשׁ טִירוֹת נִשְׂגָּבוֹת, וְחַוַּת תּוֹךְ הַוָּאדִי

יֵשׁ קוֹסֵם הַמְּבַקֵּשׁ בְּמַבָּטֵךְ מִלָּה-

"הִגַּעְתִּי."

הֲרֵי וְכֹל שֶׁבְּדַרְכֵּךְ מִסְתַּבֵּר

בִּקְדֵרָתוֹ יִרְקַח לִכְדֵי שִׁקּוּי לִרְוָיָה.

צְאִי נְאוֹתָה לְגִרְסָתֵךְ שֶׁנִּשְׁאֲרָה

וּמִן הַחַלּוֹן מַבִּיטָה- מְשׁוּכָה בְּתַאֲוָה.

בּוֹאִי בְּשִׁיבָה, בְּהַרְפַּתְקָאָה, בְּטִיּוּל

בּוֹאִי עִם סִבּוּבוֹ שֶׁל גַּלְגַּל הַחַיִּים.

בּוֹאִי לְהַפְגִּין בִּשְׁלַל צֹרוֹתַיִךְ,

בּוֹאִי לְהַבִּיט בִּשְׁתִיקָתָם שֶׁל הַמַּיִם.

בּוֹאִי דֶּרֶךְ אַגַּב, לֹא אֲרֻכּוֹת הַיָּדָיִם

הַחֲלוּשׁוֹת מִשְּׁנוֹתַיִךְ. וְקָרוֹת מִדָּמֵךְ

עִזְבִי מִן תַּרְחִישׁ הַנִּדְמֶה לָךְ כְּבַיִת.

כֵּן דְּמוּתוֹ מִשְׁתַּנָּהּ בִּצְמִידוּת לִנְתִינָה.

הֲסִבִּי כּוֹחֵךְ (וְעֶלְבּוֹנוֹ) אֶל שֵׁדוֹתַיִךְ. אֵלּוּ נִמְתָּחִים-

כֹּה לְאָן שֶׁתְּבַקְּשִׁי

אָז בּוֹאִי מִדַּרְכֵּךְ. מֵהַהַתְחָלָה עַד הֲטֶרֶם נוֹדָע

בּוֹאִי כְּשֶׁהָיִיתָ, כְּשֶׁנִּשְׁאַרְתְּ- כַּעֲתִידֵךְ.

תִּשְׂאִי בִּנְתִיבוֹת שֶׁל הָאֵם וְהַיַּעַר

אֵיךְ אָבוֹת יְבָרְכוּ עַל בִּתָּם שֶׁל הַסַּעַר,

אֵיךְ מְשַׁקֶּמֶת עֵדוּת לִתְמוּתָה

אֶת סַקְרָנוּתֵךְ הַתּוֹהָה בַּנָּתִיב הַלֵּילִי

וְכָל אֲוִיר מָה לָקַחַת לְתוֹכֵךְ מִתְלַהֵב

כֵּן תִּנְשְׁפִי שְׁאֵרָיו אֶל הַתֵּבֵל שֶׁמִּתְרַחֵב

מִמְּרוֹמֵי הַבְּרָאֹשִׁים זֶהוּתֵךְ מִתְרַמֶּזֶת

כְּתָמִיד בִּתְנוּעָה. וְלִפְרָקִים בִּמְנוּחָה.

פְּעָמַיִךְ, פְּעִימוֹתַיִךְ- שִׂימִי פַּעַם בַּשְּׁבִיל

הִתְהַלְּכוּת מִתְבַּקֶּשֶׁת. בֵּין כֹּרַח, בֵּין נֵטֶל

בֵּין נְדוּדִים, בֵּין שִׁפּוּלִים וְעֶדְנַת חֲסוּיוֹת

נְתִיבוֹת הַחוֹף שֶׁאֵינָן מְאוּסוֹת,

נוֹהֵם קוֹל הָעֶרֶב בְּטַל וּבְפֶטֶל

וְאֵלָה שֶׁל אִזְמַרְגָּד תָּשׁוּב מִן הַיְרֹקֶת

תְּכוּלָתָהּ בְּמִרְקַם עֵצִים,

כְּנָפֶיהָ עוֹלוֹת בְּבָרֶקֶת.

הִיא שׁוֹאֶפֶת, הִיא נוֹשֶׁפֶת

בִּרְאוֹת הַכֹּל עִלּוּי

שִׁנּוּי בְּבִטְחָה מִתְאַגֵּד בְּבִטְנָהּ

אֶל פָּנַיִךְ הִיא יוֹרֶדֶת,

מְשִׁיחִית וּמַאֲפִילָה

בּוֹאִי בָּהּ לִפְגֹּשׁ בְּשָׁעָה הַנְּתוּנָה.

וּבַאֲשֶׁר תִּבְחֲרִי, גַּם שָׂם- הַדֶּרֶךְ

וְלֹא שֶׁל אַף הֵם שֶׁמִּלְּבַדֵּךְ.

בְּאֵיךְ אַתְּ מִשְׂתָּרֶכֶת- רַק שָׁלוֹם.

רַק שָׁלוֹם לָאֱמֶת

הַרְחֵק. וְיִהְיֶה אֲשֶׁר

לָךְ

יִתְהַוֶּה

גּוּפָהּ מִתְיַשֶּׁנֶת, עַל הַדֶּרֶךְ- אוֹ לְצֵדָה?
מוּשֶׁטֶת אֶל הַיְסוֹדוֹת
לְמַעַן יִקְרְעוּ וְיִרְאוּ:

עוֹר כַּמִּפְרָס, וְאָהוּב עַצְמוֹתֶיהָ
אֶצְבָּעוֹת עֲרֻמּוֹת וּשְׂרוּעוֹת לְצִדֶּיהָ.
חֻלְיוֹת מַחֲזִיקוֹת בַּשִּׁדְרָה, כַּשִּׁגְרָה
חַיִּים מִשְׁקָעִים, וְקוֹרְסוֹת לֶחְיָהּ.
מְכֻנָּפִים מְשַׂחֲקִים לְעוֹרְפָהּ, בְּמַקְהֵלָה
וְהָאָרֶץ סוֹעֶדֶת בִּנְצִירָתָהּ לְעַתָּה.
מֵעָלֶיהָ הַזְּמַן עַל שֶׁלּוֹ מִתְרַפֵּק;
מֶרְכָּבוֹת הַשָּׁמַיִם, מִזְרָן הַכּוֹכָבִים,
עָלָיו נְחוֹת הָעֵינַיִם. רִקָּבוֹן מְשַׂחֵק
וְהַאִם מְהַדְהֵד לוֹ הַשֵּׁם
בְּמַעֲבָרִים אוֹ בַּפְּנִיּוֹת?
אוֹ בַּמֵּחַ הָעִקֵּשׁ, בְּכֹבֶד, בַּכְּלָיוֹת?
בִּזְמַן, בְּמָקוֹם, בְּפַשְׁטוּת עִלָּאִית,
כְּגַחַל הַמַּחֲוִיר מִלֶּהָבָה אֱנוֹשִׁית,
גּוּפָהּ מִתְיַשֶּׁנֶת...
מוּשֶׁטֶת.

השיר הזה נכתב על תסכול מיני. אז שלא יבואו אל הגופה שלי בטענה שלא במקום, וזה