שאריות של עצמות

~~~

 
הָיוּ יָדַיִם וּבָהֶן רָעָב.

מַחְנָק שׁוּב,

דֶּרֶךְ אַגַּב נִתְהַלְּכָה.

לְנַצֵּחַ בִּצְרִיכָה 

מַעֲטֵה עוֹר מְקֻפָּח נְגִיעָה

הָיוּ בְּפִי, וּבַלֵּב פְּסִיקָה

שָׁעָה קוֹבֶרֶת עֵת מְחִיָּה

דָּבָר בָּא בְּשֶׁקֶט,

נִשְׁמַר בְּמֵיטָבוֹ

לְתוֹךְ נְשִׁימָה מְטֻלְטֶלֶת

אֲנִי אֲבוֹי אָבוֹא

מַחֲנָק שׁוּב. לְעַסּוֹת-

צְלָעוֹת שֶׁל פַנְטוֹם,

פְּנֵי רוּחוֹת. נִשְׁחָכוֹת אִם נִתְקַיְּמוּ

אוֹ אַף נֶחְלְמוּ. אֶל חַיִּים

אֲנִי אָבוֹא פְּלָאִים

הָיוּ יָדַיִם. וּבָהֶן רָעָב

נוֹדְעוּ לְעִתָּן:

תְּהִיהָ וְכָזָב,

דֶּרֶךְ אַגַּב נִתְהַלְּכָה, 

מַחְנָק שָׁב,

חִיּוּךְ בַּצֵּל. חִבָּה שְׁקֵטָה.

אֲחִיזָה נִפְרֶסֶת בְּרִיק בְּרֵרָה,

אִם רַק הָיוּ יָדֶיהָ.

עֵץ מְתֻמְרָק, מֻאֲרָךְ הַשֻּׁלְחָן

בִּסְעוּדָה שְׁקֵטָה

הָיוּ יָדַיִם

איךְ שָׂבְעָן לֹא נוֹדַע

~~~

חבר היה מבולבל  באשר למדוע אני מפרסם תמונות של אוכל באתר של סוטים.

1. סוטים הם אחד העמים שלי. מה שלא יהיה מוטל לאגם התקשורת שלנו אני מרגיש יותר נוח לשתף, להתגלות, לדון מול פטישיסתים. זה משחרר אותי.

2. אני חושב שזה סקסי. גם העבודה שלי, לצורך העניין.

3. היצע וביקוש. ניסיתי פעם ראשונה וקיבלתי תשומת לב חיובית. אני אוהב לייצר את זה ואנשים אוהבים לצרוך את זה - פשטות מולכת.

השישי עשיתי

סלט גזר, סלט סלק, טחינה, חציל במיונז (עם שום קונפי), חלה, כנפיי ושוק הודו, סלמון בצלייה איטית, נזיד עוף+אטריות, בראוניז עם רוטב קרמל וגלידת וניל. האחרון קצת נפל במדור הצלחות אבל הטעם והטקסטורה החזירו אותי לצלחת שניה. ואתם לא מוכרחים לדאוג לספירת השומנים של שמשון, לא ולא. נשארו בראוניז, נשאר רוטב קרמל. תביאו גלידה בשביל שידור חזיר / חוזר 

ויש לי סכין חדשה 3>

הֶעֱבַרְתִּי אוֹתִי

מֵעַצְמִי, לְעַצְמִי

בְּחִלּוּפֵי יוֹמָנִים

תַּעֲנוּגוֹת מִתְחַלְּפוֹת, יִסּוּרִים זֵהִים

שָׁלֵם מִן שִׁבְרוֹן

וְכָאַחֲרוֹן הָרִאשׁוֹנִים 

בַּתּוֹר לְמָזוֹן. 

וּבִתְרוּמָתֵךְ הַשְּׁקֵטָה,

בְּעֵת אַתְּ בְּשֶׁיָּנָתֶךְ, לְצִדִּי בַּמּוֹשָׁב

נִדְמִים אַחֶרֶת אוֹתָן

הָרְצוּעוֹת הַשְּׁחֹרוֹת בִּפְנֵי הָאַסְפַלְט.

כְּמוֹהֶם תִּקּוּנִים שֶׁהִתְווּ עַל

הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּתוֹכִי נִרְשֶׁמֶת 

אָז הֶעֱבַרְתִּי אוֹתִי;

מֵעַצְמִי אֵלַיִךְ

בְּחִלּוּפֵי מִלִּים

תַּעֲלוּמוֹת מִסְתַּבְּרוֹת. כְּאֵבִים פְּשׁוּטִים

שְׁלֵמוּת מִן שִׁבְרוֹן

כְּאַחֲרוֹן הָרִאשׁוֹנִים

בַּתּוֹר לְרָצוֹן

~~~

אֲנִי מְאָרֵחַ אֶת הַשֶּׁקֶט בְּנוֹתָר.

מֵעַל נְשָׁמוֹת נְקִיּוֹת הִנֵּה עֶרֶב שׁוֹקֵעַ

וְאַלִּים הַמַּרְבָד שֶׁל שָׁחֹר עַל שִׁקְמָה

אִם אוֹרוֹ שֶׁל אָדָם בְּעֵינוֹ לֹא גּוֹוֵעַ,

עִם בְּשׂוֹרוֹת עַל הַסּוֹף לְיוֹמוֹ...

אֲנִי הוּא עִמּוֹ.

בֵּינֵנוּ מֶלֶל אֵין-סְפֹר מַחְשָׁבוֹת,

הוּא מְגוֹלֵל לִי חָלָל לִשְׁהוֹת וּמָנוֹחַ,

שְׁתִיקָה צָמְחָה מֵעַל כְּתֵפִי,

וְכָעֵת הִיא אֱלֹהַי.

כֵּן יֶשְׁנוֹ קוֹל בִּלְחִישָׁה

וּבָרֶגַע,

חֵן לְנוֹשֵׂא תּוֹדָעָה בִּכְתֵפֶיהָ

הוֹלֵךְ שָׁם בְּטֹהַר,

אֶל הָרֶמֶז דְּמָמָה

כַּבִּיר, הוּא חוֹשֵׁב בָּהּ. מָאֳרָךְ וְנִצְחִי

הָעַיִט נוֹשֵׁם הַשָּׁמַיִם

שְׁתֵּי יָדַיִם עוֹנְדוֹת אֲדָמָה

פְּרָקִים שֶׁל הַתַּיִל, מֻכְתָּמִים קָפֶה וְיַיִן

דָּם בָּאָזְנַיִם-

מַאֲזִינִים לְךָ, שַׁלְוָה.

~~~

מישהי בסביבה כאן שלא אפליל, שלחה לי שירה. זה נחסר לי מהכלבה שברחה. על כל פנים קמתי, וחיכה לי משהו שהזכיר לי את הישן-צ'יק הזה. מקווה שתלמדו לאהוב את השקט שלכם 

מְנַקֶּה עוֹזֵב אֶת הֵיכַל הַלֵּב,
עִם הַמַּגֵּב, וְהַדְּלִי, וְהַמִּילָה.
נִשְׁאַל בִּדְבַר הַמַּצָּב, אוֹמֵר:
"דָּם עַל הַקִּיר. זְכוּכִית רֻסְּקָה
זֵפֶט לוֹבֶשֶׁת אִישׁ 
וְהוּא חָרוּךְ לְמֶחֱצָה."
"נַיֶּרֶת בְּמַסָּע אֵינְסוֹפִית
מֵהָרִצְפָּה אֶל הַתִּקְרָה,
שְׂרִיטוֹת בָּעֵץ- וּמִכָּל עֵבֶר, מִכָּל חַיָּה"
"שֶׁלֹּא נֵדַע."
"סִסְמָאוֹת הֻדְלְפוּ, כְּסַפּוֹת הֻשְׁמְדוּ"
"נִשְׁלְחָה הוֹרָאַת מֶחְדָּל לְסִיּוּרִים"
"הַמְּצַלְּמוֹת כֻּלָּן לֹא עוֹבְדוֹת
פְּרָט לְאַחַת בְּשֵׁרוּתִים"
"פָּנָה אֵלַי פַּעַם, שַׂר הַלֵּב. 
הַיְשִׁיר אֵלַי בַּיְּהִירוּת הַגּוֹבֶלֶת בְּחֻצְפָּה
לִבְנוֹת מְחַדֵּשׁ, אֲנִי דּוֹרֵשׁ"
סְלִיחָה, אֲדֹנָי. אֲנִי
רַק שׁוֹטֵף אֶת הָרִצְפָּה.

לפעמים אתה מטיל קוביה וההיא נוחתת למנוחתה עם ספרה אחת המעלילה שמיימה. לפעמים אתה תקוע בלולאת זמן, והמטריקס מחורפן, הקוביה ממשיכה להתגלגל. מכירים את האלה? אז אני עדיין בעבודה, בעת הכתיבה. אני עושה מדיטציה כבר זמן מה ככה שהמצב רוח לא שפל מכך. כמו שהבחורה שלי Sza אומרת, You can't break my focus, bitch. I'm Obi-Wan. 

אבל יש לי נכונות להזריע בשכל, אז אזריע. הרי המשל על איך הגעתי לכאן.

...יום שבת הראה לי מהפך. חודשיים וחצי הייתי מרוסק מפרידה שהשירים האלה מייצגים רק חלק ממנה, חלק קטן ממערכת היחסים השלמה. לראשונה קשר שכל מדרגה בו מסומנת בשיר. זה סיפור ארוך ולאפיזודה אחרת, אבל בקצרה רה רע - היא אהבה נורא את השירה. ממש, כאילו. אהבה לקבל מכות, אפילו. ליטופים, גם. לא תארתי לעצמי כמה כאב אשכים ניתן למשוט מסשן של ליטופי ראש, אבל אני נשבע. 

על כל פנים זה הסתיים. ובערבות הרוח המנקה את האבק מפי דרכי, שקלתי על העתיד. חשבונות הנפש שולמו, כן- אבל עסקת החבילה ההיא; גם סוטה עם תעודות. גם חובבת שירה. מה הסיכויים שלי למצוא עוד אחת, לשם בחינת הלקחים שלל? 

אז בשבת דיברתי עם שלוש כאלה. שלוש! מה פה, גן העדן אם הבוס לא שם לב שאכלנו תפוח? סדום ואמורה ככה להיות? סטטיסטית זה עשוי לומר שיש יותר משלוש, סה"כ. והיא, כן, הנזכרת לעיל, לכאן הביאני בכבר הימים. קרדיט במקומו; זה היה קשר מדהים ביופיו, רבדים על רבדים. אבל אני לא חשבתי שהוא ישלם דיבידנדים. 

להפך. אפילו אחרי ההתאוששות - ואתם יודעים מה זאת פרידה, במקרה שלי גם עם ריבאונד של דיכאון אובדני - השירה נשארה אצלה, וגם האוכל. לא פיזית, כלומר, החשק היצירתי כאילו יצא לפנסיה מוקדמת, כי לא נשארה לו מנחה ראויה. אני בא בחזרה. אז בימינו אני מהגר סחורה לכלוב; קצת שירה מישראבלוג, וקצת אוכל מהגראם. מציע לנקבות בישול ביתי בפרטנות. כי אחרי שהשנאה העצמית נשארה אצל הפטריות, התסכול המיני נשאר אצל החומצה הליסרגית- הבנתי שאני באמת אוהב נשות. ואני באמת אוהב את התאוריה של Positive Masculinity. אני לא מאכיל את האישה בלעדית כי אני חרמן, אני. אני מאכיל את האישה כי התהליך מהווה סימולציה מיקרוסקופית למה שמגיע לכל צד. הגינות, טיפוח, סטירה או שלושים - אהבה באשר היא נותנים בחינם או לא בכלל. כל השאר אחלה בונוס.

שנים עבדתי להיות הטיפוס שמרגיע, חשבתי שזה בזבוז, הרי נשארתי בלתי מזויין לחלוטין. אבל יש בזה משהו... מיטיב. השנה האחרונה מראה לי את זה טופח, אז אני עושה מזה כריך. חיי הקודמים יערכו הופעות אורח אל הבלוג הזה, אני בטוח. אבל הפרדיגמה התחלפה.

הכלוברית האהובה עלי אמרה שהיא בקטע של 'עודף תוכן' אז אני אעשה מאמץ. 

דבר ראשון שולחן שישי מלפני שבועיים כדיי להרגיע- חזרתי לבשל. 

דבר שני החתולה של אחי כי היא פשוט. אוח.

כי יש לי מנוי עכשיו, ו(א)נשים פה צריכים לדעת שאני. לא. משחק. 

אֵין קְרִירוֹת מֵאוֹתָן רוּחוֹת

אֲשֶׁר מִבֹּשֶׂם יָלַדְתִּי מִתְלַקְּחוֹת

לֹא בְּאַרְצוֹת הַתֵּבֵל הַנִּרְחָבוֹת,

וְאֵין כְּמוֹ רֶגֶשׁ, מֵאוֹתוֹ

הָרֶגֶשׁ בְּיָדוֹ יָלדתִּי נִלְקַחַת.

אִישׁ בִּלְבַד לְבָבוֹ לֹא יְסַפֵּר

סוֹדוֹת כְּאִלּוּ שֶׁיָלדתִּי שׁוֹמֶרֶת

מִלִּים וּמַנְגִּינוֹת חֲטוּפוֹת

שֶׁזִּכְרוֹנָן מֻתָּשׁ

וּבְעֶרֶב הָעוֹר עַל יָלדתִּי סָמוּק

וּבְנִקּוּד עָטוּר שְׁבָחִים

בְּכָל כּוֹכָב בַּלֵּילוֹת יָלדתִּי

שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט אֶל תּוֹךְ שְׁחוֹרָה,

אוֹ מִתְחַנֵּן לְסוֹבְבָהּ

אֶמְצָא מְעַט מִמַּהוּתִי

קָרוֹב, רָחוֹק, מִיָלדתִּי.

וְלֶהָבוֹת מִדְבָּר בְּשֶׁפַע,

שׁוֹאֶפֶת יָלַדְתִּי

בַּצָּמָא שֶׁכְּזֶה... אֵין לוֹ סוֹף

וְהַסּוֹף שֶׁלִּי, אֶמְצָא אוּלַי

בֵּין מֵחַבֵּק זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ

אֵין מִטּוֹת לָהֶן תָּבוֹא

מְנוּחוֹת יָלַדְתִּי הָרְדוּפוֹת

לֹא שכה תִּחְיֶה, אַךְ לָהּ-

אֵין בְּרֵרָה, וְאֵין בְּרִירוֹת

וְאֵין כְּמוֹ תֵּבֵל, מֵאוֹתוֹ

הַמִּתְגַּלֵּם בָּהּ לְסִיּוּט.

לֹא אֶמְעָד שֵׁנִית לְחַיָּה,

בְּאַף מוֹעֵד שֶׁבַּזְּמַנִּים.

אֵינִי אָסוּף בִּשְׂעָרָהּ,

אֵינִי נִשְׁלַח לְבַקָּשָׁתָהּ

אֵינִי בְּצֵל צִפָּרְנֶיהָ

אֵינִי... כְּבָר לְמַעְלָה מִשְּׁנָתַיִם

וּמַעְגַּל שֶׁיָלדתִּי סוֹגֶרֶת

וְעָנוּד מִפְרַק פּוֹעֵם

כְּמוֹ תַּכְשִׁיט; וְאֵין לוֹ עֵרֶךְ

וְאֵין לָהּ עֵרֶךְ,

בַּעֲבוּרִי הַקּוֹדֵם.

וְהַמִּילָה שֶׁלָּהּ נוֹתֶרֶת

בֵּין שִׁלְטֵי הַדֶּרֶךְ,

וְהָעָגְמָה שֶׁלִּי מַרְצֶפֶת

לְבָנִים, וָסִיד, וַאֲרִיחִים

וּמְאַחֶדֶת אֲבָנִים, שֶׁסָּתַם

שָׁכְבוּ לָהֶן בְּצָד.

כִּי אֶלֶף צוּרוֹת, לְגַעְגּוּעִים.

כִּי כַּמָּה נִתַּן?

פָּנִים וּשְׁמוֹת בַּחֲלוֹף

לֹא מְעַט טִפּוֹת. בְּפִי תָּם הוּא

הָעִדָּן לַעֲזֹב. פִּי כַּמָּה גְּוָנִים נִבָּטִים

וְיוֹתֵר שֶׁטֶּרֶם תָּם,

מִכָּל אֲשֶׁר אֵי אָז נִשְׁלַם.

אָז אֶרְאֶה אוֹתָךְ בַּגְּשָׁמִים.

בְּמַפָּלִים, בִּנְהִירוֹת

שֶׁל מְבוֹאוֹת מֵי הַחַיִּים.

בְּשֶׁלְּמוֹתוֹ שֶׁל הַמַּסָּע,

אוֹ בְּשִׁטָּפוֹן אַבְנֵי הַמִּדְרָכָה,

דֶּרֶךְ שׁוּבָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה

וּגְחָמוֹת הָעֲלָטָה.

אֶרְאֶה אוֹתָךְ, קוֹרֶמֶת נָתִיב בֵּין רוּחוֹת רְטֻבּוֹת

אֵינֵךְ נִשְׁטֶפֶת בְּאַף חָזוֹן

שֶׁנּוֹתַר בִּיכָלְתִּי הַצָּרָה לִרְאוֹת.

נִבְרֵאת, אֶל כֹּל הֶאָפֹר

בִּצְבָעִים שֶׁלֹּא יְתֹאֲרוּ

אֲנִי מִקְוֶה שֶׁאֵין זֶה מִדֵּי תָּמוּהַּ-

אֶת יוֹתֵר לִי. אַף בְּטֶרֶם תָּם

וְיוֹתֵר מִכָּל שֶׁאֵי פַּעַם נִשְׁלָם.

עֲזָבַנִי חָשַׁק לִבְרֵרָה,

כֻּלִּי מוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּבָּט-

חֲטֹף, בְּהִיָּה. שְׁהִיָּה, בְּכָל שֶׁכֵּן

אוֹ לֹא קָרָה,

וְנִרְטַב. נִרְטַב, נִרְטַב.

תּוֹדָה.

עִם הַזְּמַן נֵלֵךְ לְאוֹרֵךְ.

מָה לוֹקְחִים לְמֶרְחַקִּים?

מִלּוֹת בִּטְחָה, וְשִׁיר לְעֶרֶב

נָכוֹן שֶׁהָיִינוּ. בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה קָרָה

זֶה בָּא לְקִיּוּם בְּלֵדַת מַסָּע

מִשַּׁעֲרִי לִשְׂעָרָהּ

עָשׂוּי לִהְיוֹת סִפּוּר הֶמְשֵׁךְ

בדַפִּים שֶׁלֹּא הָפַכְנוּ

שֶׁהָרוּחַ מְשַׁכְשֶׁכֶת,

וְתַפְנִיּוֹת שֶׁלֹּא חָשַׁבְנוּ לְעוֹלֵל

יִתָּכֵן שֶׁנִּתְרָאֶה. אוּלַי גַּם נִחְיֶה

וּנְנַסֶּה לְהִשָּׁעֵן

בְּיָדַי עוֹד יֵשׁ עֵדוּת אֵלֶיךָ.

בְּפָנַי תִּקְוָה שׁוֹטֶפֶת תְּכוּפוֹת

כִּי בְּאַחֲרִית הַמָּצוֹד,

אַתְּ נִהְיֵית עִלָּה לִחְיוֹת

הַהַרְגָּשָׁה הִיא מְסֻיֶּמֶת

וַאֲבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לְעוֹד מוֹעֵד

כי הַשָּׁעָה כָּאן הִיא תָּמִיד

אוֹתָהּ הַשָּׁעָה.

אֲנַחְנוּ בַּתּוֹר לְהַמְתָּנָה, כְּדֵי לְחַכּוֹת

לְהַפְשָׁרָה

יִתָּכֵן וְנִפָּגֵשׁ. לַשְּׁנִיָּה- אוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה.

אוּלַי עַד שֶׁנְּסַיֵּם אֶת הַסְּפִירָה

עַד וְלֹא נִזְכֹּר

כִּי הָיְתָה מִלַּת פְּרֵדָה