Per Aspera

כְּשֶׁתִּתְעוֹרְרִי, תִּהְיִי לְבַד בַּמִּטָּה
הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאֲנִי כֻּלִּי שֶׁלָּךְ.

אֲבָל אַתְּ שַׁיֶּכֶת לַתְּשׁוּקָה

וַאֲנִי כֻּלִּי שֶׁל הַמִּטְבָּח

הֲלֹא אַתְּ עֹגֶן בַּיָּמִים

מִקְּטָבִים בָּהֶם לִקַּטְתְּ

בֵּין הַקְּטַנּוֹת שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת, וָשַׂבְתְּ

הָעִקָּר שֶׁתִּתָּכְנִי. בֵּין שְׁנֵינוּ

מִלִּים

תִּשָּׁעֲנִי בְּיִרְאַת יָמִים

כְּלוּ תְּמוּנוֹת. אִם חָרְשׁוּ צְלִילִים

לְהִוָּתֵר בְּשַׁעַר מַשְׁמָעוּיוֹת,

עֲרֻמָּה תִּהְיִי בִּרְחָשִׁים. וְעֵינַיִךְ דּוֹבְרוֹת

כָּל וּמִסְתַּבֵּר,

אֶל דְּרָכַיִךְ הַנּוֹהֲרוֹת בִּפְנִים. ובֵּינֵנוּ

וְנֶאֱמָרִים

מִתְגַּלֵּם הַנַּחְשׁוֹל

בִּגְלִימַת נֵץ חַמָּה

בִּנְחֹשֶׁת וְכָחֹל, וְעֵדִים;

עֲנָנָה, הַיּוֹנָה, הַנֹּגַהּ

שֶׁמֶשׁ רוֹחֶצֶת פָּנֶיהָ בְּגַל

שָׂמוּ כְּנִשָּׂא בְּכָל הַכּוֹחַ

שֶׁל כָּל הָרוּחַ. הוּא עוֹלֶה,

וּמְטַפֵּס, וּמְשַׂגְשֵׂג, בְּעֶדְנַת עֲנָק

וְהוּא יוֹרֵד, הוּא מְלַטֵּף

אֶת אִחוּיוֹ מֵחָדָשׁ. לְגוּף-הָעָל

אֵין אֶלָּא נֶכֶס, עָלָיו

עַל הַגַּל,

זֶה שֶׁאֵינוֹ נִכְסָף, רַק מִתְגַּלֶּה. 

הוּא שֶׁפָּצַע, וּבַוּוֹת אַחַת

רַק

שַׁחַר אֶחָד

זְמַן שֶׁהִלָּה צוֹבַעַת עֲנָנִים

בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב, מֵעַל עִיר כַּכְּלָל הֶעָרִים

יָרַדְתָּ בְּלֹבֶן, שַׁבְתְּ,

מָשַׁכְתְּ אֶת הַיָּם. בְּמַגְנֵטִיּוּת

מִשִּׁית לִי עוֹלָם,

וְלַיְלָה שֶׁנֶּאֱרַךְ עַד דִּמְמַת הַנִּשְׁלָם

יְדִידָתִי מִן הַיָּרֵחַ-

עוּרִי. מִשֵּׁנָה, מְכַלְּלִים

בְּאוֹר מְשִׁיחִי בִּימִינוֹ הַקָּרִים

שְׂאִי הֱיוֹתְךָ לְתוֹכִי

כְּמֵיטַב אוֹרוֹת הַנְּאוֹרִים

אַתְּ לִי, 

אֶבֶן בַּת אַלְפֵי שָׁנִים

מִשָּׁמַיְמָה נַסְתָּ אֵל מִכְרֵה

הַחַיִּים. 

כָּל שְׁאָגָה, מַסָּע אַחַר פְּסִיעָה

תְּקוּמָה, שֶׁגֵּאָה, תְּשׁוּבָה

אֶשְׁאַל כָּל שָׁאֲלָה. כִּי לֹא אִשָּׁה, אַתְּ,

בְּעֵינַי- אֵלֶּה.

יְדִידָתִי מִן הַיָּרֵחַ-

עוּרִי. מִשֵּׁנָה, מִשָּׁנִים בַּחֹשֶׁךְ

בְּאוֹר מְשִׁיחִי בִּימִינוֹ הַקָּרִים

שְׂאִי הֱיוֹתְךָ לְתוֹכִי

כְּמֵיטַב אוֹרוֹת הַנְּאוֹרִים

זְמַן שֶׁמִּזָּגָן הָרֶכֶב מַנְעִים

וּנְשִׁימָתְךָ מִתְבָּרֶכֶת

וּשְׁלֵמוּתֵךְ אֵינָהּ דּוֹעֶכֶת-

תְּבָרֵךְ אוֹתִי חֲבֵרוּתֵךְ. 

יֵשׁ לַיְלָה שֶׁלֹּא יִגָּמֵר,

גֶּשֶׁם אַחֲרוֹן וּלְנֶצַח מְכַדְרֵר,

יֵשׁ קְרִיאָה לְתוֹךְ הֵרִיק

וּבַפֶּלֶא- אֶת עוֹנֶה. 

כַּמָּה עֵינַיִם, נַפְשׁוֹת תּוֹהוֹת

בּוֹהִים בַּעֲנָנָה-

יְדִידָתִי מִן הַיָּרֵחַ-

עוּרִי. מִשֵּׁנָה, מִשָּׁנִים בַּחֲשֵׁכָה

בְּתֹם הַקָּשִׁים שֶׁבְּיָמֵינוּ.

שְׂאִי חֲלוֹמֵךְ אֲמִתִּי

אִשָּׁן בַּמֶּרְחָק, וְאַתֶּן מִשֶּׁלִּי.

וְאֹרֶךְ יִתְגַּלֶּה וְיִשָּׂא,

כְּמִכְחוֹל בִּמְשִׁיכַת לְבָנָה.

~~~

התגברתי מספיק, אני חושב.

חישבתי, חשבתי, כאבתי מעל ומתחת. 

עכשיו אני יכול להסתכל על מה שנתת לי, ומה שניתן לנו מידי הזמן - בחיבה. אלו היו הלילות הפנטזיים ביותר שחייתי. אולי זה מורגש במילים

עַלְמָתִי, הַנֶּעֱלֶמֶת מֵאִתָּנוּ; סַפְּרִי
כִּי אֵינֵךְ מְעֹרֶבֶת בְּאַף תְּמוּנָה שֶׁל גּוּפֵךְ.
רוּחֵךְ,
נִרְאֵית בְּאֵילוּ עֵינֵי סְעָרָה?

אֵין הָיָה אֵיךְ קֹרֶב אֵלַיִךְ
אֵין הַצֵּל נִמְתָּח לְצִדֵּךְ.
עֵדוּת בְּיָדַי שֶׁכֹּה לָשֵׂאת אֶל הַבַּיִת
אֲחִיזָה כֹּה שְׁמוּטָה
תָּר לְשַׁכֵּךְ אֶת עִקְבוֹתַיִךְ
בַּמֶּה עֹנֶג כָּעֵת
חֹם יָדַיִךְ?

אִם שִׁמְךָ אָכֵן הוּא – זֶה
לְדֻגְמַת מְעָשַׂיִךְ חֲלוֹם מִתְחַקֶּה
וְנֶעֱלַם בַּתְּקוּמָה הַשְּׁקֵטָה
כֵּן וְאֶת שָׁרָה, בְּקוֹל מִתְאַבֵּל
אֲחִיזָה שֶׁל הַמּוֹחַ בְּכָל הַתֶּבֶל.
הִנֵּךְ שְׁזוּרָה בְּחוּגוֹ שֶׁל כּוֹכָב
וְהַשְּׁאִיפָה הָעוֹנָה לְרוּחוֹ שֶׁל מַשָּׁב

אָז תּוֹרִי בְּעִילַת הֶעָנָן.
אֵיךְ, אַךְ תֵּדְעִי
לוֹ יִדֹּמּוּ הָאוֹרוֹת וְאָז לֹא יָדַעְתִּי
אֶת פְּחָדַיִךְ. יְסוֹד מַעֲלוֹתַיִךְ
וְאֶת כִּשּׁוּף הַקְּפָלִים בַּמַּאֲגָר:
יִוָּדְעוּ לִי מְבֻזְבָּזִים, כָּאֵלּוּ הַחַיִּים
יוֹתֵר מִשֶּׁיָּדַעְתִּי זֶה כְּבָר

לומר שזאת הייתה מנת הדגל של הדירה בשנה האחרונה עשויה להיות מעין הפרזה. 

אבל יש משהו בלחשוב אחורה על הדודא של השותפה שלי לפיצה, אי שם בשבועות הראשונים - ההתערבות שלי ברפלקס ההזמנה. אני יודע להכין פיצה. "אה, שמשון יודע להכין פיצה" קחו בחשבון שהכנתי פיצה פעם אחת בנקודה ההיא, אבל זה לא עצר בעדי.

הייתי צריך לעשות התאמה. המתכון המועדף עלי לא כלל לישה, אלא תסיסה לאורך הלילה במקרר - אבל השותפים שלי לא יכלו לדעת על החשק שלהם לבצק פריך מקושט ביום קודם לכן. מצאתי מתכון שמחליף מים בבירה ומבטיח תוצאות בתוך שעה - מושלם, חשבתי. אני חי עם שני אלכוהוליסטים. האחת מאוהבת בערק ובדרך כלל מחזיקה "בירות רגילות" והשני הוא פאנאט בירה מקצועי עם מלאי במיני כל טוב מיובא / בייצור מקומי, הייתי מסודר מבחינת הבצק.

על מנת להכין שתיים במכה הייתי עושה אחת עגולה במחבת מיציקת ברזל ומעליה מניח פיצה מלבנית בתבנית אלומיניום, הראשונה כבדה ומוליכה אמינה של חום והשניה קלה ומוליכה זריזה של חום. הבצק אומנם היה אותו הדבר אבל כל השאר היה תלוי במה היה זמין. ברוטב הייתי משלב צלפים, שום טרי ושום קונפי, MSG, באיזשהו שלב מאסתי בהנחת אנשובים אחד אחד - אז גם אותם גרסתי לתוך הרוטב. הרוטב היה הרואין, זה מה שאני מנסה לשדר. 

למה אי פעם חשבתי שאני פולי? בהזדמנות היחידה שהייתה לי להקביל זה היה ברור לי, פנימית, את מי העדפתי. האחת שפטה אותי ליטרלי על כל מילה, השניה קיבלה אותי ואף העריכה את זוטות האינדיבידואליזם. האחת הייתה טירה רדופה, יפהפיה ועם מטען שהיא בעצמה לא ידעה, או רצתה לפרש. השניה נשאה את כל צלקות לבה על השרוול, היא הייתה פגיעה וגלויה, ועשתה בעצמה לק ג'ל מהמם. נשארתי עם הראשונה כי היא התחילה איתי ומעולם לא (כרווק כרוני) דמיינתי סיטואציה שבה אני נפרד מאף אחת. אבל בדיעבד זה לא היה אני כפוליאמורי, זה היה אני כמשרת אינטרסים. נפל לי האסימון לאחרונה שהרבה מה, כביכול "פולי" שאני מכיר מסביבי הם אנשים שלא מקבלים אלמנטים קריטיים ביחס המתבקש מצדם אצל הפרטנר העיקרי שלהם, או מעצמם. האחת מאורסת לגבר עם ביטחון עצמי בין אריחי הרצפה. אחת נמצאת שנים עם גבר ונילי, ומתה שמישהו ישליט וישפיל. אחד פשוט לא מוכן למצוא אישה עם אינטלקט שווה ערך לשלו, הוא מקביל כי הוא לא מסוגל לראות אישה כשוות מעמד נפש. אחת פשוט מפחדת נורא, נורא מהתחייבות - אומרת שעצם מערכת היחסים הורס בעבורה את ההנאה מסקס. והם כולם נשארים עם הפרטנרים שלהם משום שהתחלופה סרוחה בהרבה, ולכן הפיתרון האמצעי - פולי רוצה קרקר. 

שיניתי את ההשקפה שלי לגבי עצמי, אני לא חושב שאני זה. מעדיף משהו היקפי, יחידני. אבל הדיבור הוא תפל כל עוד אני יחיד ומעגלי. מה שכן אם אין לי כלום, גם אין לי בעיה "לעזור" לאישה פוליסטית, רק כל עוד שההטבה, בעיני - חשה הדדית. איפה הייתי?

הכנתי רוטב לבן.... פעם אחת. משהו בחומציות החותכנית של רוטב עגבניות טוב פשוט מתבשר בהגיון בעבורי. אני חושב שלא היו לי כאן עגבניות אז, כרגיל - אלתרתי.

השיט של העלאת התמונות שבור יותר מהנפש שלי

תבקשו ממני להגיד מה נמצא על כל פאי בכל התמונות האלה, מה שלא ברור חזותית - אין לי שמץ. פיצות נהיו משהו מעין ארוחת שאריות בשבילי. כמו שהתנסיתי בעיקר עם כריכים כשהתחלתי ללמוד לבשל, כפלטפורמה להתנסות בכל מיני שילובי טעמים ומרקמים - זה התחלף בפיצה. התאוריה שהרצתי הייתה שאם הכל ממולח כראוי, הכל יכול לעבוד ביחד.

בהתחלה כשהייתה לי קצת יותר משמעת הייתי מוודא שיש לי גבינה בשול הבצק כדיי שתעלה בחרון החום ותהפך פריכה יותר מתחתית הבצק עצמו. חצאית של קראנצ' סביב הפאי. טכניקה הזויה קצת - זה נראה שרוף, אין לזה טעם שרוף. 

פה אני חושב שהיו לי שאריות בשרים מיום העצמאות, אחת הקומבינציות הטובות יותר. כמה מהפיצות הכי טעימות שהיו לי באו אחרי סיבוב קניות לא שגרתי בקשת טעמים, לווא דווקא בגלל הבשרים המיוחדים - אלא הגבינות. מנצ'גו עם שום שחור, גרואייר עם כמהין, גורגונזולה מחלב עזים, שיט שכזה. 

בוננזת הפיצה הסתיימה מתי ש, השותפה לדירה שלי (ידידתי מן השמש) החליטה לקחת טיפ טיפה יותר אחראיות על המעי הרגיז שלה, שהיה מתרגז כהוגן על המאכלים האלה. בן הזוג החדש שלה אף הוא רגיש לגלוטן, ככה שהם היו מבלים לילות חסרי מנוח אחרי הפינוקים האלה. שותף הדירה שלי התחיל להעביר באופן כללי הרבה פחות זמן בדירה אחרי שידידתי מן השמש יצאה על האימ אימא שלו בתקרית שאף רוששה את מעט ההשראה שהייתה לי לבישול שהצלחתי לגנוב בחזרה מעול הפרידה שהייתה. בקיצור, הפיצה הייתה תקופה בתוך תקופה, אבל אחת טובה. אהבתי לשרת את החשקים הקפריזאיים של החברים שלי בדירה שלזמנה הרגישה לרוב כמו בית. בימינו אני מחפש להתנדב אצל חוואים חביבים בארץ המפלט שבחרתי, החבר'ה ההם, אני דיי בטוח שהם יאכלו בסדר. 

עֵינַיִם מְרַצְּדוֹת לְכָל פִּנָּה
שֶׁל כָּל בְּנִיָּה
עֵינַיִם מִתְפַּכְּחוֹת בְּרַעַד.
שֹׁחַד שֶׁל חֵן וּסְטִיָּה,
עֵינַיִם הָא וְכָךְ מַעֲצָמָה
לְחֻרְבַּת נוֹדַע וְלֹא נִרְאֶה

הוֹ לִי, אִם רַק יָכֹלְנוּ
אֶת הַתָּוֶךְ שֶׁל הַנֵּצַח
לִכְרוֹת קִדָּה -
הָיִיתִי רוֹאֶה בַּסּוֹף, לָבֶטַח
בְּתוֹדָה

עֵינַיִם עַד נָכוֹן וְחָזוֹר
עֵינַיִם לֹא שׁוֹתְקוֹת.
אֲשֶׁר מִלַּת מַרְאֶה מוֹרָה
עֵינַיִם כִּרְכָּרָה עַל קַו הַכֶּסֶף
קֵן בַּשְּׁאוֹל נִכְסָף, מִכְחוֹל הָעֹל
צוֹבֵעַ אִישׁוֹן שְׁחֹרָה מִשָּׁחֹר -

וּבוֹא, אֵלַי. אִם אָז יָכֹלְתִּי
לְהָבִיס הַמַּעְגָּל, לְנַעֵר בְּצִנְצֶנֶת
אֶת הֲיִקֹּם וְהַגּוֹרָל הַקַּר.
לַהַב שָׁטָה בֵּין מַבָּט
רוֹאֶה תָּמִיד חֵטְא נֶהֱדָר.

עֵינַיִם הָלְאָה אֶל מַמְלֶכֶת שָׁוְא.
מִנֶּגֶד לָעֵינַיִם, עוֹד אִלּוּ שְׁתַּיִם
דּוֹן בְּטִיבָם
בָּעַיִן תָּמִיד עֲנוּדִים בְּמִדָּה

אִם רַק יָכֹלְנוּ
אֶת תָּוֶךְ הַנֵּצַח
לִכְרוֹת קִדָּה -
הָיִיתִי רוֹאֶה בַּסּוֹף, לָבֶטַח
בְּתוֹדָה

~~~

בָּאתִי אֶל הַסּוֹף

נָשַׁמְתִּי בְּרוּחוֹ,

בַּחוֹלוֹת הַהֵם יָשַׁנְתִּי

פּוֹשְׁרִים, נַדְמוֹ הַמַּיִם

שָׁקְטוּ גַּלִּים

וּמִסָּבִיב, לֹא נוֹתְרוּ לוֹמַר.

כָּךְ הָיָה וְכָךְ יִהְיֶה

שֶׁאָדָם יִשָּׂא בִּשְׁעָתוֹ

עִלּוּם שֵׁמוֹת וַאֲדִישׁוּת

בִּמְקוֹם פְּלִיאָה, בִּמְקוֹם-

שֶׁצָּפָה אֳנִיָּה בָּאֹפֶק

הִתְבַּיְּשָׁה, כְּתֹף הַדֹּפֶק.

בָּעִיר הָרְחוֹקָה

קָפְאָה הַתְּנוּעָה, וְהַנָּמָל-

לֹא נִשְׁאַל בְּדָבָר חוֹבְלִים

וְהַיָּרֵחַ, כְּהַתִּיר מִן הַגֵּאוּת

נָדַמּוּ הַמַּיִם

שָׁקְטוּ גַּלִּים

וּמִסָּבִיב, לֹא נוֹתְרוּ לוֹמַר.

שְׁמָהּ בְּזִכְרוֹנוֹת נִשָּׂא

בְּדַרְכֵּנוּ, סוֹף עַל סוֹף

וְנֵאָחֵז בִּידֵי אַחֵינוּ, כָּךְ חָלַפְנוּ

פְּנֵי סוֹפָה

אַתֶּן קָהָל לְכוֹנְכִּיָּה הַמְּזַמֶּרֶת

אֶת שֶׁקֶר הַסּוּפוֹת

הַסִּירֵנוֹת דָּנוֹת בְּשִׁיר אַחַי

עֲלֵי סְפִינוֹת, מִדְרַשׁ חַיַּי.

נִדְמוּ הַמַּיִם, שֶׁקָּטוֹ הַגַּלִּים

וּמִסָּבִיב, לֹא נוֹתְרוּ מִלִּים.

בָּאתִי אֶל הַסּוֹף.

כְּמוֹ הַגַּרְגֵּר הָאַחֲרוֹן

~~~

כְּשֶׁזֶּה הָיָה נוֹלָד לִהְיוֹת,
טָמוּן. וְנִדְמֶה שֶׁאֲחָרוּנִי
הַדְּגָלִים בַּמְּגֵרוֹת
זֶה רֶגַע הֲלוּם קְרָב,
לְאַחַר דָּבָר, כָּזֶה וְכָזֶה
זֶה מְסֻכָּם
כְּכֹל מָה שֶׁזֶּה נִהְיָה.
הַזֶּרֶם מִטַּלְטֵל, וּמִשְׁתַּנֶּה
וְהַסַּעַר אוֹרֵךְ וּבוֹנֶה
אֶת הַשֶּׁקֶט.
מַסִּיחַ עוֹנוֹת, מְשַׁטֵּחַ הָרִים
מֵאַדִּיר כּוֹכָבִים, אַתָּה
שׁוֹבֵר אֶת הַגַּלִּים וְהָרוּחוֹת
אַלִּימִים הַיּוֹם. בָּרְחוֹבוֹת
שָׁנִים הָיִינוּ, שְׁנַיִם
שָׁנִים נוֹתְרוּ
מַחֲזֵה שְׂחוֹק עַל לֹא-דָּבָר.
שְׁנַיִם מְדַבְּרִים, עַל לֹא לִהְיוֹת- וְדִי
כְּשֶׁזֶּה הָיָה נוֹעַד לִהְיוֹת;
שֶׁכְּלוּלִים וּמַנְגִּינוֹת
אָז לְאַחַר דָּבָר, מֻאֲרָךְ וּמִתְבַּזֶּה
סַךְ כֻּלּוֹ, הוּא כְּכָל מָה שֶׁזֶּה
יָכוֹל לִהְיוֹת,

אני מקווה, חוץ מזה - שתנסי איזשהו נסיון בריחה. כך אוכל להראות לך מהו מאמץ שווא ❤️‍🔥

רביעי שמח כלוּברים