ראיתי אותך רוכבת עליו,
על השד שלך.
את היית מתוקה ושבירה והוא היה גדול וקשוח, מיוזע ושרירי ופרוע למראה.
ידעת שזה משחק מסוכן אך למרות מבעך הילדי והרך כבר ידעת אותו בליבך.
הוא מצידו השתולל כשלקח אותך אליו, מחלפות עבות ושחורות הבריקו בחדות כמו אבני אוניקס מלוטשות ומסגרו את פניו בגסות, מתמזגות עם שיער גוף סמיך שעטף אותו חייתיות והקנה לו הילה שחורה, מפתה ומבשרת רעות.
את היית מופקרת, מתמסרת לטלטלה שעברה בך במשחקך עם השד האלים שהפך משכבר לחלק בלתי נפרד מנש(י)מתך
ולא זכרת מעולם איך זה לחיות בלעדיו.
השתעשעת מההתגרות המותנית שחווה כל המביט בך מהצד ומעצמך כמו היית צעצוע פלסטיק מפרקי המשמיע צליל נקישה בעת הזזה, זרקת עצמך על הרצפה מחכה להשבר.
והוא, נהנה לבטוח עצמו לתוכך, בך ועלייך בכוחו הרב, מתענג לזרוע הרס רחב בעולמך ולכבוש כל שעל מבשרך הרך, החיוור והמורעל.
סופו היה להתפרץ באלפי מקקים שחורים מתוך ליבך, להתפזר לאלפי העולם.
וסופך היה להישאר פרוקה, משתלבת על השיש הלבן.
בחיוורנך סוף, ובחורבן.