מתבוננת

בכיתי המון

כאב לי בגוף

רציתי לזוז ורציתי ללכת למיטה ואתה היית מתוסכל ממני

אבל נשארת ונתת לי מקום להיות

אחרי זה כן הלכנו למיטה

היה בנינו מגע מדהים

נעים

מחשמל

רציתי שתמשיך

רצית לזיין אותי

רציתי להקשר

כמה שאני רוצה להיקשר ושתגע בי ככה, שתעשה בי כרצונך

שהרצונות שלנו מסתנכרנים

משולבים

איכשהו כל מגע בנינו כל כך נוגע כל כך נעים כל כך ממלא וטוען גם בתנועה ונעלמות אבל גם בתשוקה ועוררות ורעב כזה

הלוואי שהיית קושר ומזיין אותי אז

אני שמחה שלא זיינת 

אמרת שזה מהר לך מידיי, עוד לא הזדיינו שוב וכבר אני רוצה קשירה

אמרתי לך שאני מעדיפה קשירה קודם וזה מרגיש לי יותר נכון ובטוח מאשר ישר לקפוץ לחדירה

דיברנו על הפער בין התפיסות שאולי בתפישה הנורמטיבית קשירות זה הקיצון ושבשבילי זה קרוב מאוד, משהו שאני רוצה ומבקשת בשביל להרגיש בטוחה אהובה מוחזקת במדיניות איתך

שמתי לזה שאתה הבן אדם שאני רוצה שקשור אותי עכשיו כי אני בוטחת בך באמונה עמוקה וקרבה 

ולא עם אף אחד אחר.

גיליתי שאחי באמת נמשך אליי

שלא דמיינתי את זה רק

זה מילא אותי בהקלה ושמחה

הוא חזר לאורך לביקור 

הייתי אמורה ללכת לבקר אותו שם אבל מעולם לא הגעתי

לעומת זאת, הוא יצר איתי קשר שהוא כבר בארץ כמה זמן וישמח להפגש

בוודאי שהזמנתי אותו

כשנכנס לביתי בדיוק נמנמתי והוא בא לחבק אותי במיטה, כמו שאהבתי

כמה שמחתי להתעורר לחיבוק

נצמדתי נרגשות מקפיצה את ישבני צמוד אל תוך החיבוק שלו

הרגשתי את הזין שלו עומד ונתקע מבעד לבגדים שלנו 

היה זה רגע נעים ומתוק 

כל כך רציתי שילחץ ויצמיד את הזקפה שלו כנגד הגוף הצעיר, הערג והמשתוקק שלי

אבל הוא נלחץ והתרחק

קמנו והוא אמר לי כמה מילים שהרגישו הכי מכוונות האישיות, שיודע רק מי שהיה איתי לכל אורך העבר שלנו יודע לזהות מי אני 

זה היה לי חשוב

את השאר אני לא אספר כי נהייתי עייפה מידיי להעלאת זכרונות מעבר וגם זה נהיה מפחיד בגלל סודות של המשפחה המאיימים במציאות בחוץ ואמא שלי שנמצאת שם

אבל ההתרגשות נזכה הכנה הזו שהייתה ברגע שגיליתי שגם אני נמשך אליי וזכיתי להרגיש אותו מתרגש ומתנשם קרוב רק לרגע

זה שווה את הכל

שחזור של נטישה 

עוד טריגר

שוב פעם באת לי בכוס ו-

ניתוק.

ביקשתי שתעבור לתחת, ולא הסכמת.

הייתי צריכה לבקש שתעצור. אבל

כבר לא הייתי מחוברת בכלל

שם... שוב פעם במשחק

ואז גמרת ואני עם

עוד בקשה לתקשורת רואה

עוד אי הבנה

אני לא זזה מהמקום ונאבקת לדבר

אתה לא מבין. מתנשם קלות, לרגע נח ואז קם ללכת.

הייתי רוצה שתגיד שאתה הולך אבל תחזור

שתביא צבעים לציור, כמו שאמרת בעבר שאתה מבין אותי דרך הציורים ושלו יכולתי לצייר לך ברגעי הקושי אזי -

עניתי אז ש'אני לא מצייר' אלא אם אני במצבים אחרים, דמויות אחרות עשו את הציורים שראית.

והפעם, אני שוב אחרת ויש דמות שנוכחת ומבקשת ממך לצייר ביחד.

אתה אומר שאתה לא מבין ומתרחק

אתה יכול להציע לי 'בינתיים, את יכולה לעשות כך וכך' 

אתה יכול לעזור לי לצאת

אני בטוחה שלו ידעת היית מנסה

אבל בינתיים אתה הולך, ונועל את הדלת.

או אז אני נשארת - במיטה עם הזרע שלך 

נשארת וממררת, ממררת ומבכה 

יעברו שעות ארוכות עד שאצליח לקום להשתין.

בינתיים בוכה, צועקת ומרביצה לעצמי

המעבר מאינפנטיליות שפתית לבכי תינוקי ואז לאלימות המוכרת מפעוטות שגדלו ההזנחה רגשית מקלף כל שכבה של כוח, מרגוע ותחושת מסוגלות עצמית.

איך הצלחתי להגיע למצב הזה? אני ליטרלי השכנה המשוגעת. אני יודעת ששומעים כולם. אף אחד לא יבוא.

התסכול והכאב מכתיבים את הקצב ואני כלואה בתוך הנפש בתוך הגוף המבחיל בתוך הכרוניקה של ההרס העצמי בתוך הדווקא שממשיכה להתעלל בי.

בשברון אישי עמוק אני שוב מנערת מעליי את משיחות האמון והביטחון הדקות והארעיות שמתדלדלות ונופלות ממני כאילו לא נבנו בכלל. ואין שום דבר שמחזיק אותן שם. בכל תנועה הן מרחפות כמו נוצה ונעלמות באוויר כמו סלסלי האבק המרצדים בצהוב לקרני השמש בבית ילדותי.

עם כל תנועה הכי דקה, הם מתערבלים ונוגעים

עם נשימתי, הם שרים דרכם במרחב בורחים ממבט העיניים.

כמה אהבתי להתבונן בהן, בשיערות הזהב המרקדות באוויר גורמות לו לזהור.

כמה נחמה מצאתי בתנועתן האופפת אותי בחיבוק רפאים אוהד.

עמלתי רבות כדיי לשוות לעצמי מידה מינימלית שלהן ובאיבחה עדינה הן נעלמו. שלא כמו האבק בבית ילדותי, שתמיד נשאר שם, נסיונותיי לאמץ קול חומל בתוך מרחב הדמים אוצר החורבן זכו להדהד רק אמרות פגע בחיצי רעל ממורקים.

עתה, כל תנועה קפה חושפת את ליבת התיעוב והעלבון עליה נבניתי מהיסוד והיא הופכת לאבנים הפוגעות בצידי הגולגולת

את המצוקה ותחושת היעדר הבית שלי בגופי שלי אני פוגשת שוב מחדש, שלום שלום כמו להכיר שוב בוסתן של רקב, וסת, בשיער הצומח מנקודת החן שבלחי שמאל, ציפורן ברגל שצומחת שוב אחרי עקירה.

פוגשת שוב את הרפש, השחיקה ההזניה, ההזנחה הפושעת ומרקם החומר המתבוסס בזפת גלם עצמו המתפרק

את האלימות הקשה והבלתי מתפשרת שחוסמת אותי

אני מפוררת את פיסות האמון והביטחון הפריכות לאבק דק ומחנק

הן מעולם לא נועדו להישאר, נדחות כמו קרום יבש של מים מעל בלון משומן היטב ומתפזרות סביב כמו חרוזי זכוכית שאובדים לעד בנקודת המפגש עם הרצפה הקרה

אתה ממשיך בחייך. ואני, ממשיכה להשחית את עצמי כמגרע המסורת.

לבד.

אם אני 'מרגישה' בלתי נראית, מה אני מרגישה בעצם?

אם אני עייפה וכואבת מאוד וממשיכה לעמוד שעה ואז עוד אחת

מתייסרת וצופה בהם מאחור

אם אני מתרחקת כשאומרים לי שאני מביאה איתי ריח רע 

למרות שאיני נעלבת

אבל אז אני ממשיכה לנסות לראות את הסרט ולהגיב למרות שלא שומעים אותי והוא עסוק בלחבק ולתקשר איתה

מה הרגשות שמניעחם אותי?

למה אני קודרת מבפנים אבל שותקת תמיד?

ומה הפאקינג רגש שעומד מאחורי המילים הריקות שלי?

פוגשת נוגעת

מתבוננת שומעת

מנסה מעידה

מועדת מפציעה

בוחקת וגומעת

שוחכת ואובדת

יודעת בבשר

ומחבקת

בודקת ומגלה

נפגשת ומורידה

צועקת ומפעילה

שואלת ומסכימה

נוכחת באהבה

אוכלת ומדמיינת

חומלת ומשביעה

ואתה?

ניסיתי להכנס לכלוב

נכנסתי לנטפליקס

בחרתי את הפרופיל שלי

ורק אז הבנתי את השינוי

Mind fatigue it is

Hello

א.

אני חושבת שמה שכל כך הדליק אותי בלילה ההוא המיוחד זו המובהקות של הרצון שבא ממך.

חשבתי שאני לא רוצה לשלוט עלייך ולא רוצה למצוץ לך ולא רוצה לעשות לך ועבורך דבר.

חשבתי וכך הרגשתי עד שביקשת

עד שבמיטה שכבת ובגרון ניחר ביקשת וכשאמרתי לך את שבראשי צחקת.

עם הצחוק הזה ידעתי שאני רוצה ממש.

רציתי לגעת בך,  לשחק, להתענג, לנשק, למצוץ וללקלק.

רציתי לפקוד אותך, לפקוד עלייך, להכנס לתוכך גרמת לי בכל הגוף להתרגש

עוררות מענגת התפזרה בי ורציתי להיות לך לעשות בך, למענך ואיתך

כמה שרציתי וכמה שעשה לי טוב להרגיש, לראות, לחוש, להריח, למשש ולטעום ושמוע אותך נענית ברצון.

כמה שנהניתי לִרְצות וכמה שעודך במחשבות 

אני יודעת שהיית נהנית עם הייתי חודרת אלייך

אבל לא יודעת אם יתאים לך היום או אם אנחנו באותו הראש

ובכלל, לא בא לי ליזום ולא מדליק אותי לחשוב על לברר או לבקש או לשאול ולהציע מתוך ריצוי ובכלל נראה לי שלא מתאים לדחוף.

כמה שהייתי רוצה שאת תיהי זו שתבקשי ממני לזיין אותך בתחת היום.

ב. 

אני חושבת שמה שכל כך הדליק אותי בלילה ההוא המיוחד זו המובהקות של הרצון שבא ממך.

חשבתי שאני לא רוצה לשלוט עלייך ולא רוצה למצוץ לך ולא רוצה לעשות לך, ועבורך, דבר.

חשבתי, וכך הרגשתי, עד שביקשת.

עד שבמיטה שכבת ובגרון ניחר ביקשת וכשאמרתי לך את שעבר בראשי, צחקת.

או אז עם הצחוק ידעתי שאני רוצה מאוד.

רציתי לגעת בך,  לשחק, להתענג, לנשק, למצוץ וללקלק.

רציתי לפקוד אותך, לפקוד עלייך, להכנס לתוכך גרמת לי בכל הגוף להתרגש.

נהניתי ממגע עור בעור, שיניים ושיער.

נהניתי להעביר ידיים, שפתיים, אף, פנים ולאחוז בך לשחק ולפקוד

להתקרב קרוב מאוד

תחושה מענגת התפזרה בי ורציתי לראות אותך, להיות לך, איתך, לעשות בך טוב. למענך ובשבילי.

כמה שרציתי וכמה שעשה לי טוב להרגיש ולחוש, את הרוך והחום, את המרקם והטעם את הריח והסאונד

למשש ולטעום ושמוע אותך נענית ברצון.

כמה שנהניתי לִרְצות וכמה שעודך נוכחת במחשבות שלי היום.

אני יודעת שהיית נהנית עם הייתי חודרת אלייך, ברעיון.

אבל לא יודעת אם יתאים לך היום

אם אנחנו באותו הראש

את כנראה לא בפניות

ובכלל, לא מדליק אותי ליזום ולחשוב על לבקש או להציע לך מתוך ריצוי מוריד אותי מאוד

לא בא לי לבוא ממחסור ובכלל, לא נראה לי שמתאים לדחוף.

אבל אם היית רוצה, אוהו, כמה שהייתי שמח ונרגש.

כמה שהייתי רוצה שאת תיהי זו שתבקשי ממני לזיין אותך היום.

אין לי שום עניין בסקס

איני רוצה לשלוט בך

איני רוצה להיות השפחה שלך

איני רוצה להביא פנטזיה מתומחרת, מסויימת, מבויימת לקשר

אני רוצה להיות איתך

שנרגיש

שאולי נרחק ואולי נתקרב

יש לי עניין בהדדיות 

יש לי עניין לחקור את הרצונות והתחושות שעולות

יש לי עניין בלהיות ביחד עם הרגשות ולשחק ולהתנסות בתוך המרחב שנייצר

יש לי עניין בלייצר מרחב בטוח להביא בתוכו דברים מורכבים

יש לי עניין שתהיה עצמך איתי ולהרגיש שאני יכולה להיות עצמי איתך 

ולאהוב

קהות רגשית 

וזו לא החרמנות שמובילה אותי באותו המסלול

מעולם לא הייתה כזו 

עוד תקשורת מערערת 

מפתה, מכאיבה, מערערת ומורידה מפרשים ואני חוזרת

חוזרת למיטה

חוזרת להקיא

חוזרת לאין התנועה

חוזרת על המילים BRUTALLY FISTED 

כמו במין הוראה ברורה בתוך הראש להכנס לדפדפן ולחפש

אבל הצמד הזה לא מביא לי עונג ולא סקרנות ואני לאה מכל התמונות והקולות ומהניתוק 

ומהצד השני לא עושים את זה לבד ואת הדחייה אני כואבת ואור זה מהבהב באדום

לברוח לפייסבוק, לברוח לטלפון

לברוח לגירעון המנטלי הנפשי הפזיולוגי הזה

או לברוח ממנו

לחפש ולא למצוא כי אין בי את הכוחות 

והמילים האלה, איני מעניינת בהן עוד.

אינני רוצה יותר.

או יותר נכון מסה - אני מעוניינת ביותר

אני רוצה עוד ומגיע לי להיות נאהבת על שאני היותי ותו לא.

נכנסתי ברצון. ועכשיו? עייפות 

אז חודש בלי כלום.

לכאורה. (יש הרבה)

הגוף והנפש אומרים עצור.

בלגאן

אני עדיין כמהה -

(אבל עוד יש שם)

ועכשיו אני כאן.

למה באתי?

עדיין חושבת על הבחור ההוא שכתבתי לו הודעה ואיך שהיה לי נעים לקרוא את שענה

ועכשיו כמה זמן עבר מבלי שהגבתי להודעה האחרונה?

אבל שמתי כרוב בתנור ועשיתי ביד ועוד מעט אלך לנקות את השירותים

זו עבודה מופלאה לנקות שירותים, במיוחד כשהם מטונפים כלכך.

אבל לפניי אני רוצה להספיק עוד לשים אורז וירקות בתבנית או בסיר בתנור גם ולבדוק עם חבר אם הוא קופץ לבקר הערב...

ואלו רק התכנונים לשעה הקרובה, ברור לי שאני מעמיסה המון.

אם לא, אולי אשב לבד עם האוכל שהכנתי באהבה.

לי.