מתבוננת

אני צמאה לקשר

לתקשורת

לנוכחות בחיבוק

למנוחה

אני צמאה לדיבור לב

למילים מנחמות

אוהבות

להקשבה 

למגע יד על השרירים שברגליי 

לליטוף שיש בו חיבה

אני רוצה שתעריך את מה שאני עושה

בשבילך

אבל אתה מעדיף אותה 

נעים לך איתה

וכל דבר שהיא עושה אתה מייד מגיב בהתפעלות נרגשת

והיא באמת חמודה ונעימה וחברה ממש טובה

שמורה ונינוחה צוחקת 

גם אני יכולה להיות נינוחה וצוחקת, כל כך הייתי רוצה שזה יתאפשר גם איתך 

אבל שוב ההשוואה אליה והשיפוטיות כלפיי עצמי והכעס 

גם כשהיא משקיעה כמעט אפס מאמץ, גם כשהיא רוצה ליזום אירוע ומבקשת ממני לעזור 

ואני? קורעת את עצמי, עומלת ימים ארוכים בשמש, וטורחת במטבח ומנקה ומכינה ומביאה.

גם כשהיא לא עומדת במה שהיא הבטיחה כתנאי לזה שאני אסיים לה ובסוף אני עושה ה כ ל לבד 

והיא באה, בלי לעזור ובלי להביא את מה שהבטיח אבל כן עם העוגה הכי מגעילה, מתערובת מוכנה עם עודף סוכר ומרקם מבחיל 

אתה תשמח כל כך לקראתה ותקום לחבק אותה בהתלהבות ותשווק לכולם את העוגה שהיא הכינה 

אחריי שלי אפילו לא אמרת שלום, רק הגעת ודרשת ממני עוד ועוד משימות כשאני קורסת בכאב ומוצפת ובכל זאת עונה ומנסה לעזור אבל רק רוצה חיבוק ואתה אומר שאין לך כוח והולך לשבת איתה ולדבר ואני לבד מתייסרת 

אתה אף פעם לא מגיב בכזו שמחה או התפעלות

ממני אתה מתעלם ממני.  או שאתה אומר לי שאני מוזמנת ואז מסנן.

אני מנסה לומר לעצמי 

שאני לא מבינה למה אני ממשיכה לחזור

למה אני כל כך נואשת לתשומת לב שלך.

אני כל הזמן פה משקיעה.

כל כך כואב לי להיעלב והלוואי שהייתי מוכנה אפילו בפנייה עצמי לדבר על הדברים הכואבים באמת

כי כל מה שאני כותבת פה

זה כלום וזה אפילו לא משנה

זה רק הדברים שאני מסוגלת לגעת בהם כי הם לא שיא הכאב כי הם המסביב הרחוק והמטומטם 

סתם שאריות קהות ודהויות

הלוואי שהייתי יכולה לדבר על זה איתך אבל אתה רק אומר לי שאין לך זמן ואני מבינה שאתה לא פנוי אליי רגשית.

אחר כך אתה מודיע לי שיש אצלך את הדבר הזה שלי ושתשאיר אותו בדרך אליה

אני יודעת שאתה מעדיף ואתה בוחר להעביר את השעות הטובות שלך איתה.

ומה איתי? איתי אתה לא רוצה לדבר, לא רוצה לישון, לא רוצה לראות סרט וכמובן שקרבה גופנית כבר לא בלקסיקון.

באותו הערב, אחריי ימים של שבר, פגיעה וכאב, כשהגוף שלי נדחק לקצה וגם הנפש וכבר לא יכולתי יותר להכיל מה שקורה איתך אבל אז אמרת לי שנעשה סופש ביחד ושביטלתי את התוכניות שלי עבורך ואז שוב תקעת לי ברז אבל בלי לומר

נתת לי לחכות יום שלם עד שכבר היה מאוחר מידיי כדיי לנסוע בכל זאת 

אז בישלתי אוכל מעולה וסידרתי ערב משחקים חביב אצלי בסלון 

כתבתי הודעה כללית בקבוצה הגדולה הוזמנתי את מי שרוצה

אכלנו וישבנו לשחק

אבל אתה אכפת חוק, אסור לדבר

כי היא אמרה שהיא לא רוצה לשמוע דברים שעשויים לעזור לה במשחק ולכן, בגלל זה לאף אחד אסור להיעזר. למרות שאני עדיין שאלתי שאלות כדיי לנסות להבין איך זה הולך ואמרת לי שאני מפסיד שוב למרות שאני כל הזמן שואל שאלות ומנסה להיעזר ושהיא מובילה למרות שאף אחד לא עוזר לה.

אז אמרתי שכנראה יש לה יכולות קשב וריכוז שלי אין ושאני בכלל מרגישה שעדיין לא הבנתי את המשחק ושוב אמרתם לי לשתוק והיא אמרה שהיא תלך אם אני שוב אפתח ריב 

כל כך רציתי שהיא תלך וידעתי שאם אומר לה אז גם אתה תלך וגם השחקנית השלישית, כי היא ישנה איתך הלילה ואני אשאר שוב לבד.

אז שתקתי.

כי אמרתם שגם אסור לדבר על דברים שמחוץ למשחק.

אני לא מבינה למה אתה עדיין קורא לי בת זוג.

אני לא מבינה למה אני ממשיכה להראות כלפיך כל כך הרבה אהבה ואכפתיות נותנת לך כל כך הרבה יחס כשבפנים ובכל סיטואציה איתך זה כל כך פוגע וכואב.

אני רגילה שסותמים לי את הפה וזה ממלא אותי זעם במצבים האלה שאני רוצה ללכת ולא מצליחה ואני מפסיקה להגיד ומסתגרת ומתבשלת בתוכי 

אני כל כך כועסת על עצמי ועל המצב ועל זה שאני כל כך פגועה וכואבת שהכל משתחזר

כי אני נואשת להשיג את ההאשרור הזה או קרבה ואינטימיות וכל כך רוצה שתשתף אותי ותספר ונדבר ואני מוכנה לסלוח על הכל רק תן לי מקום לדיבור ולקשב אני רוצה לחבק אותך בלב וללטף לך את השיער ולנשק לך את המצח ואני רוצה שיהיה מותר לי לבכות איתך.

אלו לא סיבות, אלו תיאורים של מצב.

אני לא יודעת למה, אני לא יודעת כרגע מה הסיבה, אני לא מסוגלת להכיל אותה. זה כל כך קשה וכואב שאני מדחיק הכל, את כל הדברים הקשים באמת. ובניהן הסיבות, כנראה.

אבל אני פגועה ואני כועסת ואין לזה מקום.

והלוואי שהיה 

הלוואי שהיה...

https://open.spotify.com/track/0wuHNLcevnAT3SCNKBeTHL?si=n_dqW4jQSVWRvwe5nzItnA