אתה מוכיח לי כמה לא אכפת לך
במעשים ובהתנהגות
אתה אומר לי לחכות
לאחר כך שלעולם לא בא
חיזרי בשעות הפעילות
גם הבוקר היית אחרי הקפה והתעלמת במופגנות יתרה
אני לא צריכה שתישא את משקל הבעיות שלי על הכתפיים שלך
אני צריכה שתהיה איתי כשאני באה
חיכיתי לך, כל היום, לפי התנאים שלך
רציתי ללכת לישון בתשע וחצי ואמרתי לך את זה
אבל נשארתי ממתינה
יכולת לשאול אותי 'איך' - כשביקשתי שתראה לי שאכפת לך,
יכולת לשאול 'איך' כשהתחננתי שתשאל.
יכולת לבוא ולחבק כשאני כאן ומתחננת ליחס
מרגישה כלואה בגוף ובנפש,
מנסה לעצור ולהתנהג בסדר למרות הכאב
הייתי מסתפקת במבט, ביד על הגב, באימרה 'אכפת לי ממך' הייתי אוחזת בזה ובאה איתך
אבל אתה במופגן מתעלם והולך בקרירות לישון
אני יודעת שלא תבוא לעולם
אני יודעת שהפגיעה הפיזית והרגשית היא שחזור
ואני לא יודעת אם לנסות להשתחל איתך למיטה עכשיו יהיה יותר כמו ויתור תואם ונסיון להתנהל עם התנאים הנוכחים עד כמה שאפשר הכי טוב
או שזו עוד צורה מתוחכמת וגרועה יותר של פגיעה עצמית
להכנס איתך למיטה עכשיו מרגיש שזה יותר גרוע מלהכנס לרכב של לקוח זר בהר ציון
