|
|
|
הופעה
מאוהבים עד שמיים
מחובקים.
ערומים בלבושינו
קהל מביט אל במה.
קצב הבס מניע ראשים.
ניחוח מעיינות מבין רגלייך
וזקפה, נלחצת במקצבים כמעט מתואמים.
מסביב
ערפילי דמויות באפור ואדום
לבדנו, בינהם, בצבעים חיים.
נשימה
צעדים מתואמים
גופים נושמים, פועמים, זורמים.
דם
רוק
מבטים
ותשוקה
חניון תעשייתי
בפינתו.
נקודה חשוכה
דלת חלודה
ניחוח שמן מנוע
כחולה אחת
ערה
מסובבת
מופשטת
נחדרת
משומשת
האדון בא לביקור.
זרע
ומבט
אהבה
והיום כחולתי האחת.
מילאה בקשתי
שביקוריה כאן יהיו חשופים לאדונה.
וכגלים נשברים אל סלעי אהבתנו.
שטפוהה גלים של שילשולי שירשורים
עדת שלטיטים שבבזיון שליטתם העצמית.
אינם כפי שרשמו עצמם.
אלא עדת עבדים עטויי תחפושות שחורים.
ריר תשוקתם מקציף
ונשימותיהם הכבדות משתוקקות.
תובעים את הדבר שאין לקחת.
מתחננים לכחולתי
שיתנו לשלוט בה.
ולא כך הוא.
מתוך כור אהבתנו.
נתנה עצמה אליי
כפרי בשל
עשה בי כרצונך
וכנפי לילי, מסתירות אור בוהקות
ועיניי, חודרת לב וחלציים
וצינת זעמי, מרככות, קשיות כאבי ילדותינו.
וליבנו החורקים בהתרחקותם,
משילות מעצמן כאבי אהבה ודאגה.
ומפנות מקום להיותנו אחד.
מעתה ואילך עד התפוררות הבשר מעצמות הזיכרון
אשת איש לקחתי,
מתוך המדמנה של פחדי נוחות.
וליבי נכבש בעוון החטא והניאוף.
וליבה השותת. שלי.
וכך גם ישותה, כוונתה, איבריה, כאבייה, עינוגה ומוסר שלומה בעולם.
קולה הרך מרטיט לב.
וימי חיי נספרים מעתה והלאה.
ובתווך. אימת הלב.
ומתוכי מבקיעה מפלצת נהדרת.
לבוש שחורים
קשה כצור
מתוח כשוט המוכן לצליפה.
אצבעותי ברזל מלובן וקפוא בו זמנית.
ושיעור בבשר.
דמעות, אנקות, רחש הגרון המשווע לאוויר,
פיכפוך הנוזלים הניגרים מבין רגליה.
חבטת היד, החגורה, מוט העץ והשוט על בשרה המאדים.
צואת ההנאה הנדבקת באגודליי המעוקלות, מרימות ומורות כאב ועונג.
ואיברי מפלח בה שוב ושוב
ללא רחם
ללא הפסק
עד שיבבות בכייה והתיפחותה,
חודרות את מעטה איימתה מעצמה.
ואביונה
ממלאת פי בנוזלי קסם.
ואז
קליפותי נושרות מעלי.
ואהבתנו מזוככת.
היא אהובתי שליטת ליבי ושפחתי
ואני אהובה שליט ישותה ועבד למבטה.
המלאך הער.
