הנסיך

אין דבר נפלא כמו לגלות את פריז ביחד עם אהבה חדשה.
כל-כך הרבה זמן עבר מאז, ואני עדיין זוכר היטב את אותו מלון ישן ורומנטי במרכז העיר
שמסדרונותיו צרים וגבוהים, ועל קירותיו טפטים תכולים עם הטבעות של פרחים.
חריקת רצפת העץ נבלעת בשטיח עבה ומנורות ישנות מאירות באור חלש.
מלון שקירותיו לוחשים סודות עתיקים, הסטוריה של מלחמות ומסעות, אהבות ובגידות.

בכל בוקר יצאנו מהמלון אל צינה ארופאית מרעננת
והלכנו בפסז' מקסים אל אותו רחוב קטן וחבוי, אל בית הקפה הפינתי
אליו היינו נכנסים ותופסים מקום קבוע בפינה ליד החלון.
בעל המקום היה פריזאי מבוגר ורזה עם שפם אפור ומבט זועף.
הוא דיבר רק צרפתית, עומד מאחורי דלפק ירוק וכבד לבוש סינר לבן.
לא ידעתי אז צרפתית כלל, בפעמיים הראשונות ניגשתי אליו והזמנתי באנגלית שני קפה
אך בימים שלאחר מכן הוא כבר זיהה אותנו מיד כשנכנסנו,
הוא היה מסמן לי "שתיים" מאחורי הדלפק ושואל: "deux café?" - "שני קפה?"
ואני הייתי מחייך ומהנהן "כן" עם הראש.
וכך פעלנו אני והוא מידי בוקר על-פי הבנה, ללא שפה.

הזמן שלנו בפריז תם, וגם בבוקר האחרון רצינו לשמור על מסורת הבוקר הפריזאית הקטנה שלנו.
נכנסנו אליו בפעם האחרונה, אל אותו מקום חם ונעים עם ריח גרגירים טחונים ואפיה טריה.
"doux café?" - הוא שאל כמידי בוקר
אך אני השתהתי מולו לרגע...
רציתי לומר לו שזהו הבוקר האחרון בפריז והביקור האחרון אצלו.
לספר לו מהיכן אני וכמה פריז היתה יפה,
ושהבחורה שיושבת שם בפינה ומחייכת, זו שבאה איתי מידי בוקר - היא זו שאני אוהב
וכמה נהנינו לשבת שם ולהביט החוצה אל הרחוב הקטן, וזה בזו.
רציתי לומר לו את כל זה אבל הוא לא דיבר בשפה שאני מבין ואני לא דיברתי בשפתו,
ואני רציתי שיבין אותי מיד, שידע מיד, וידעתי שזה לא יכול לקרות.
אז עמדתי מולו, נבוך, ורק אמרתי: "oui, deux café" - "כן, פעמיים קפה".
הוא חייך, מן הסתם שמח שלמדתי אצלו כמה מילים בצרפתית
ופנה אל המכונה הישנה כדי להכין שתי כוסות של אותו נוזל שחור וקסום.

שנה לאחר מכן, איתה, במקום אחר
היא עמדה מולי כאילו רוצה לומר לי דבר כלשהו אך משהו עוצר בעדה.
האם לא דיברה את שפתי? האם ידעה שאני לא מבין את שפתה?
ראיתי שהיא נבוכה...
האם לא היה לה כח להסביר, וחששה שלא אבין את אשר יש לה לומר לי?
וכך היא לא אמרה לי שיום לאחר מכן היא לא תבוא אלי, היא לא תשוב עוד לעולם,
ממשיכה לנוע, עוברת למקום אחר.
אז היא עמדה שם מולי, ללא מילים,
ולבסוף אמרה רק: "נרד לשתות קפה, פעמיים קפה..."