שיבת המלך

בכל פעם שאני נכנס לפורום באתר, אני נתקל באותו פוסט עייף "אף אחת לא רוצה אותי... למה כל השולטות מתעלמות?"

אחשלי היקר, ברצינות? מי אמורה לרצות אותך כשאתה כותב בבלוג שלך שאתה אוהב לאכול חרא, ומתלונן שאין לך אהבה אמיתית בחיים?

אין לך אפילו תמונת פרופיל נורמלית. רק צללית של מישהו שנראה כמו עבריין מין בתחפושת של סמרטוט. אתה מתחנן לכל תגובה, מתחרמן מכל אדם בעם איבר נשי שאומר לך היי ונעלב כשלא עונים לך כאילו יש לך סטנדרטים.

במקום להפסיק לקטר ולתפוס את החיים שלך בידיים, אתה בוכה בפורום כאילו זו קבוצת תמיכה למי שהחליט להיכנע לגורל.

תקום, תתגלח, תסתפר, תאכל כמו בן אדם, תפסיק להכניס לגוף שלך ג'אנק ולצפות שמישהי תרצה לגעת בך.

תתחיל לעשות ספורט ולא בשביל להיראות טוב, אלא בשביל שתהיה לך נוכחות, תנועה, גוף שגבר אמיתי צריך להחזיק.

כל עוד אתה נראה כמו עונש של החיים, מתנהג כמו סל רחמים מהלך, וכותב כמו ילד בן 12 שגילה פורנו ביזארי של ליצניות שיורקות לגברים מסכנים על הפנים, ברור שאף אחת לא תיקח אותך ברצינות.

תכבד את עצמך, תתנהג כמו מישהו ששווה יחס ולא כמו מישהו שמבקש אותו.

שבת שלום

בכל פעם שאני מרגיש קצת מדוכדך, אני נזכר בזה שאני לא ילדה בת 19 שמתרגשת מגבר בן 30 שקונה לה אייס קפה ומספר לה שהוא פשוט מתחבר אליה כי היא בוגרת לגילה. ואת, את לא מיוחדת. את פשוט הכי צעירה שענתה לו, ובוגרת כי עברת דברים שלא היית אמורה לעבור.

בכנות? התכוונתי להמשיך לרדת עוד על ההודעות שאת מקבלת, על איך את מתרגשת ממישהו עם רכב ועל זה שאת בטוחה שהמילה “דאדי” פותרת פערים של עשור בחיים. אבל i felt cute today. maybe delete later.

במקום זה – תתרכזי בלימודים, תפתחי קריירה, תלכי לטיפול, תאכלי טוב, תתאמני, תזכרי שאת לא צריכה להוכיח כלום לגבר שכותב שליטה זה בנשמה ומצלם את עצמו במראה של חדר כושר עם איכות מצלמה של שיאומי משנת 2014.

תפסיקי להתלהב מכל מי שרוצה להשפיל אותך. לא כל מי שקורא לך “קטנה” יודע לגדול בעצמו.

תתחילי לכתוב את החיים שלך כמו שכותבים פסקה טובה, בלי לחרטט, עם התחלה אמצע וסוף.

ולא, לא כל מי שמבוגר ממך בעשר שנים הוא מדריך רוחני. לפעמים הוא סתם הלוזר שלא הצליח להשיג אף אחת בגילו.

את לא שולטת, את פשוט יודעת שלגברים יש אפס עמוד שדרה ברגע שיש לך מחשוף בתמונה.

את בת 20, אולי פחות, אבל מרגישה כמו גורו של מיניות מודעת כי איזה דביל מהצפון שלח לך 400 שקל על זה שכתבת לו מכוער.

גילית שאם את אומרת "אני לא מחפשת סקס, רק עבד אמיתי", תוך חצי שעה יש לך נהג, שליח, ועבד ניקיון בלי חולצה, כולם קוראים לך גבירה בזמן שאת מעשנת כמו מסריחה ויושבת עם חברה שלך לראות נטפליקס.

אחד מהם שולח הודעה כל בוקר “בוקר טוב מלכתי” ואת חוסמת אותו כשהוא מבקש לראות אותך.
שני מלקק לך את הסוליה, ואת מתלוננת שהוא צמוד מדי.
שלישי קונה לך הלבשה תחתונה שאת תעלה איתה סטורי בלי לתייג, רק כדי להראות לחברות שלך איזה סתום הוא.

את ילדותית. לא במובן החמוד, במובן המפונק. במובן של מישהי שאבא שלה שילם על הכול אבל לא שאל איפה היא הייתה בלילה. במובן של ילדה שקיבלה כרטיס אשראי במקום גבולות, וחושבת שציניות זה תחליף לביטחון עצמי.

את לא כותבת על עוצמה. את כותבת כדי לגרום לגברים לפחד לא להבין אותך. זה לא פמיניזם. זו תחפושת לאגו מרוסק שעוד לא גיבש טעם במוזיקה.

את לא יודעת מה זה שליטה. את יודעת רק איך לגרום לגברים להרגיש אשמים על זה שהם רוצים אותך. את מלקטת חולשה, ממירה אותה לכסף, ואז מספרת לעצמך שזה לא ניצול, זו דינמיקה.

אבל בסוף את נשארת לבד, עם רשימת חסומים, חשבון וולט פתוח, ובתוך תוכך ילדה עם אינטרנט מהיר, קשר לא פתור עם אמא, ותחושת ריקנות שאת מנסה למלא דרך אנשים שאתה אפילו לא טורחת לשמור את השם שלהם.

כל האתר הזה מרגיש כמו קבוצת תמיכה שלא יודעת שהיא קבוצת תמיכה. כולן כאן טראומתיות.

כל אחת עם הגרסה שלה ל"אני צריכה כאב כדי להרגיש".

יש מי שרוצה סטירה, יש מי שרוצה שיחנקו אותה, ויש את זאת שרושמת בלי למצמץ "מחפשת גבר שיפרק אותי לגורמים. לא רגשית, פיזית. כאילו שזה טיפול. כאילו שהבעיה תצא דרך הכתם על הירך.

אבל היא לא צריכה גבר. היא צריכה ללטף גורי כלבים. לא פעם בשבוע, כל יום. עד שתזכור איך זה מרגיש כשמשהו מתקרב אליה בלי כוונה להכאיב.

היא בת 20. היא שולחת הודעות לגברים בני 30, ולפעמים יותר. עבורה זה פער גילאים מדליק.

בפועל זה גבר מתוסכל שגילה את העולם בגיל מאוחר מדי, ועכשיו הוא מפצה עליה כשהיא עדיין לא יודעת מי היא.

הפער גילאים היחיד שהיא צריכה זה פער שאמא שלה תאשר., אבל היא לא מדברת עם אמא שלה, אולי כי היא כעסה עליה, אולי כי קשה לשמור על קשר עם מישהי שמזכירה לך כל יום למה יצאת דפוקה.

אני עומד בתור לקופה בסופר, לפניי מישהי צעירה עם חולצת אנימה ופרצוף של מישהי ששמעה את המילה טראומה בפעם הראשונה בגיל 16 ומאז החליטה שזו הזהות שלה.

בסל שלה יש פסטה, חלב שקדים ושוקולד מריר 85% שהיא כנראה שונאת, אבל ראתה בטיקטוק שזה מרגיע התקפי חרדה.

אני חוזר הביתה, פותח את המקרר, רואה מגש עם קציצות עוף מכוסות ניילון נצמד, ספוגות בריח של לילה במקרר פתוח. זה מזכיר לי את הילדות בנות ה 18 שנכנסו לאתר בגלל פוסט בטוויטר. רכות, מסריחות, מבולבלות...

הן כותבות בטוויטר על זה ש"הן סוף סוף במקום שבו מבינים אותן", ואז מחפשות גבר בן 46 שיכתוב להן שהן ילדות רעות ושהגיע הזמן שילמדו לקח.

בפרופיל יש תמונה של ילדת אנימה, כי זה האופי שלהן וכמובן שהן "גיימריות" שמשחקות בסימס 2. כתוב שהן מחפשות דאדי, אבל אין להן שום כוונה להבין מה זה באמת אומר. הן לא רוצות שידאגו להן, הן רוצות מישהו שיבטיח שיישאר ואז ילך, כדי שיוכלו להגיד שצדקו.

הן מבקשות שישאירו עליהן סימנים. לא מתוך מיניות, מתוך צורך לראות שקרה משהו. כדי שבבוקר שאחר כך, כשייכנסו להתקלח, יהיה להן על מה להסתכל.

הן לא מחפשות אהבה. הן מחפשות שיזיינו להן את הדימוי העצמי עד שיהיה אפשר לקרוא לו עבודה פנימית.

היא כותבת בפרופיל שלה "אני חדשה פה, תתנהגו יפה ❤️" וזה תמיד נגמר בזה שמישהו שולח לה את מספר הטלפון שלו וכותב "קוראים לי קובי, אני עדין כשצריך."

עד שהיא תבכה. וזה בדיוק מה שהיא קיוותה שיקרה.

אם את בת 17 וקוראת את זה, תתרכזי בלקבל ציון טוב במתמטיקה ותשלבי ספורט בחייך, לא גברים בני 30 שכל מה שהם מצליחים להשיג בחיים זה לגעת בציצי של קטינה.

רוב הנשלטות כאן לא באמת מחפשות גבר דומיננטי, הן מחפשות אבא. לא במובן הפסיכולוגי העמוק, אלא במובן יומיומי של המילה, מישהו שיזכיר להן מתי הן צריכות לישון, שיאסוף אותן בזמן, שיכעס עליהן אם הן שכחו לאכול.

זה לא בדס"מ, זו נסיגה רגשית.

במקום לחפש גבר שיבנה איתך בית, שתלמדי ממנו איך לנהל חשבון בנק, שתשימו ביחד מצרכים במטבח כי את צריכה לבשל, את בורחת שוב לילדה הקטנה שרוצה "גבולות".

בסוף את מגיעה לגיל שלושים, עם קעקוע של לב שבור על הקרסול וחשבון עם מינוס בבנק.

אז אל תקראי לזה בדסמ, תקראי לזה חיפוש אפוטרופוס עם זקפה.

אני קם מאוחר. לא מהעייפות, אלא כי אין סיבה לקום מוקדם.
מכין קפה שחור חזק בסגנון של נהג משאית לקראת נסיעה של 12 שעות ופותח את האתר.
נכנס לבלוג של מישהו עם שם של מכונת קפה בצירוף המילה "מנכל" שכותב שהוא שולט. בתמונה הוא יושב על כורסה של איקאה, לבוש שחור, מנסה לא להיראות כמו שהוא נראה באמת. עם צוואר רופס, גב עקום ונעליים במידה 48 חסרות כל פרופורציה.
הוא כנראה כותב לכל אישה את אותה ההודעה, "אני שולט. תני לי להוביל אותך".
היא לא עונה.
ההודעה הבאה כבר נשלחת בעשר שורות, מתפתלת כמו התחננות של ילד בן 14 בפייסבוק לילדה מהשכבה שלא תענה לו בחיים.
שולט שמבקש הזדמנות. שולט שמסביר את עצמו. שולט שמעליב ואז מוחק.

אני מדפדף לפרופיל אחר. תמונה במסיבת בדס"מ.
הוא מחזיק שוט כאילו קיבל אותו בכניסה עם הקפה. העיניים שלו מבקשות תשומת לב. לא מינית. רגשית.
יש להם קטע עם מסיבות האנשים האלה.
הם לא מצליחים ליהנות מהרגע.
הם צריכים פורקן מיני כי לא ידעו מה זה איבר מין של אישה עד גיל 38.
הם צריכים שתיים בצד שמתבוננות בהם, אחת שתקבל סטירה ואחת שתצלם.
הם צריכים להרגיש מיוחדים כדי לא להרגיש כלום.

אחד מהם מעלה תמונה עם נשלטת. היא על הברכיים, הוא מחזיק אותה מהשיער. היא בוכה. אפשר לראות לפי האף.
הוא כותב "עוצמה זה כשהיא נמסה לך בידיים."

אני תוהה מתי בדיוק היא התחילה לבכות. לפני או אחרי שהוא הוריד לה את החזייה.

החולצה שלו פתוחה. על החזה כתוב שולט. מתחת לזה קעקוע של עין בתוך פירמידה. יש גם משהו בערבית, אולי משפט שהוא לא מבין.

היא מקבלת הודעה חדשה.
תמונה של זין.
משהו רופס, מצולם באור פלורסנט של מקלחת.
כתוב שם
"אם את יודעת להעריך שליטה אמיתית, תגיבי."
היא לא מגיבה.
אבל אני מדמיין אותו עומד לבד מול המראה, לוקח עוד אחת, עוד זווית, בודק אם יצא טוב.
זה לא יצא טוב.
וזה לא קשור לתמונה.

יש באתר הזה שולטות שנראות כמו המורה שלי ללשון ולא במובן הפנטזיה. פשוט אותן משקפיים, אותה נוכחות מאיימת, ואותה אהבה למונולוגים מתנשאים על גבולות, ציות, ומסירות מוחלטת.

אבל האמת? הן לא שולטות. הן פשוט לא מצליחות לנהל מערכת יחסים נורמלית, אז הן עטפו את המיזנטרופיה שלהן בלטקס והוסיפו לה שוט של עלי אקספרס.

אפשר לראות אותן כותבות בבלוגים "אני לא מחפשת סקס. אני מחפשת עבד אמיתי" שזו דרך אחרת להגיד "אני רוצה מישהו שיתקן לי את הדוד, ישלם לי על ההליכה לפסיכולוג, ויגיד לי שאני אלילה בזמן שאני צורחת עליו כי הכין לי טוסט עם גבינה צהובה שהיא לא 28% שומן."

ואתה, הנשלט, עם המכנס הקרוע והלב המתרגש, עומד בתור כדי שהיא תיתן לך סטירה. לא מתוך משחק. מתוך תסכול.

אתה חושב שאתה מתמסר, אתה פשוט מקבל עונש על משהו שעשה לה האקס ב-2003.

היא לא שולטת. היא מישהי שחיה בסרט שבו היא השופט, הסוהר, והתליין.

וכל עוד אתה מביא לה בגדים חדשים מזארה ומחכה שלוש שעות כדי לנקות לה את הנעליים אתה לא נשלט. אתה סמרטוט של סנו סושי.

שולטת אמיתית יודעת את ההבדל בין כוח לפחד.

שולטת פייק עם שיער סגול? היא רק רוצה להכאיב, כי זה הדבר היחיד שנותן לה משמעות בגיל שבו אף אחד כבר לא מציע לה לשבת בבר.

הבוקר התעוררתי עם תחושת שליחות. לא של בוא נעשה שינוי בעולם כמו כל הקוקסינלים שמתעוררים עם חיוך ויוצאים לרוץ עם כלב בשם יוחאי. אני התעוררתי עם כאב בגב התחתון, עקב שינה בתנוחה של עובר עם חוב בביטוח לאומי.

אז החלטתי להקים כת. כן, כת. עם גלימות, מדורות, פולחן לשטן בדמות דנה אינטרנשיונל ולחישת לחשים נגד גברים שמגיבים באימוג'י של אש, רק כי הם לא מספיק שנונים להגיב משהו אחר.

אני לא מחפש כת שגרתית. לא עזוב את העבודה ותן לי את המשכורת שלך, למרות שזה יכול להיות נחמד אבל מנוגד לכללי הקהילה. לא. אני מחפש מכשפות. אמיתיות. זונות. כאלה שמכינות שיקויים מסלק אורגני, יודעות להפעיל עין שלישית (בלי פילטרים של אינסטגרם) ומתקשרות עם ישויות בשם רועי.

אני רוצה שבכל פגישה של הכת תגיע אחת לבושה בגלימת סאטן סגולה, תוציא מהכיס קריסטל ותתחיל לצעוק: "אני מרגישה אנרגיה של גבר חלש שצריך להישרף".

אני רוצה שנטייל ביערות הכרמל בלילות, ננשום עמוק, ננשוף על עלים, ונקלל את דן אריאלי.

החזון שלי פשוט:

בכל שבת, פגישה על קפה בעגלת קפה אקראית בארץ, סשן ריפוי פנימי ושיחה פתוחה על למה כל הגברים הם תולעים.
בכל ירח מלא, נכין קוקטייל שנראה כמו כישוף ונקרא לו “מוח של גבר אחרי גוסטינג” (זה בעצם יין זול).
ובימי ראשון, כל אחת תשלח אקס לכתוב התנצלות בחרוזים.
אבל לא כל אחת יכולה להתקבל. הדרישות הן ברורות:

לדעת לקרוא בקלפים (לא משנה איזה קלפים, מבחינתי סופרגול).
להשתמש במילים כמו "אנרגיה", "תדר", "מרחב מקודש", "זה מרגיש מדויק לי".
לסנוור עם מבט חודר ולומר "אני מרגישה משהו" גם כשאת מרגישה רק שאת רעבה או חרמנית.
להאמין בפיות. או לפחות בפתרונות מיידיים דרך יקום דמיוני.
חשוב לציין שהכת לא פמיניסטית בכלל וכן שוביניסטית מדי. היא שונאת את כולם במידה שווה, חוץ ממני, אני המנהיג. לי מותר הכל.

ולא, אין פה שום דבר מיני, אלא אם כן אחת מהמכשפות תתעקש, אז אקריב את עצמי למען האנושות.

כל המתעניינות – שיגישו מועמדות בתמונת פרופיל מטושטשת עם טקסט שחור לבן שכתוב בו “היא לא אשמה, הוא סתם טיפש”.

היקום מחכה לנו.
הגיע הזמן להבעיר מדורה, ללבוש שחור, ולהתחיל לקרוא תהילים.

הכת הזאת תציל את מי שלא ביקש להינצל.

הייתה בהודעה כשנפרדתי ממנה