יש גבול בין פנטזיה לבין רגרסיה פסיכולוגית עם כתר יום הולדת של ילדה בת 4 עם פרחים.
באיזשהו שלב כשאת בת 28, והוא יושב לידך כדי לצבוע חוברת של נסיכות דיסני ולתת לך מדבקת כוכב כי היית ילדה טובה היום, משהו שם מרגיש קצת פחות מיני ויותר כמו פגישה אצל עו"ס.
והוא גבר בן 50, עם משקפיים עבים ונטייה להגיד קטנה שלי בקול של מדריך צופים בדיכאון. הוא מארגן לך קוסם ליום ההולדת, שוקולד חלב ושעת סיפור.
זה פשוט מוזר.
כי מתחת לכל הדיבור התינוקי, הפיג’מות עם חד הקרן, והציור בקירות, יושבת אמת הרבה פחות חמודה, שאת לא רוצה להיות מבוגרת ושאת לא סומכת על עצמך.
נוח לך יותר להרגיש ילדה מאשר לקחת אחריות.
אבל אולי במקום לשחזר ילדות שלא קיבלת, תתחילי לבנות חיים שלא תלויים במי שיחליף לך חיתול בקטע קינקי וזה נשמע כזה מבחיל שכמעט קיבלתי בחילה רק מלכתוב את זה.
כמו כל מי שעבר קצת קשה בגיל 5, אבל הבין שבשלב מסוים צריך לקום מהשטיח, לכבות את הסרט מצויר ולצאת לגן כרגיל.
או שפשוט תמשיכי ככה, תתחתני עם מישהו שיקרא לך פיצפונת, תגדלי ילדים שאת לא תתני להם לפתוח בקבוק לבד כדי שלא יגדלו להיות עצמאיים מדי, תלבשי פיג'מה עם חד קרן גם בגיל 42 ותגידי שזו הווייב שלך.
בסופי שבוע תיסעו לסדנת חיבוקים בצפון והוא ימשיך לצבוע איתך מנדלות ולקרוא לך בשמות תינוקיים.
ואת? את תרגישי שיש מישהו שמבין אותך, למרות שלא באמת מדברים.
ואולי, יום אחד כשתשכבי על מיטה טיפולית בפנסיה עם בובת פינגווין מחובקת ביד, תביני שהיה אפשר אחרת, אבל היי לפחות היו לך מדבקות כוכב.