הפינה הקטנה שלי

טוב, די, יותר מידי אנשים מתלוננים שהבלוג באנגלית, אז הנה פוסט בעברית:


לקראת הסילבסטר נחתתי בת"א מהצפון הרחוק כבר ביום שישי בצהריים. הגעתי לדירה של ידיד שלי, אנרגטית, מקפצצת ומפטפטת עד שעישנתי קצת והרגשתי מספיק בנוח ללכת לנמנם במיטה שלו (הייתי אחרי משמרת לילה, כהרגלי). התחלנו להתמזמז ומהר מאד העניינים התחממו, פריטי ביגוד נשרו והוא אחז בי בכח והחל לנשוך ולהפליק (גררר). מדי פעם הפסקנו להרגע קצת והתכרבלנו...עד שהמשיך. שעות של כאב מעורבב עם עונג בעוד חום הגוף שלי עולה והנשימות נעשות כבדות יותר ויותר. לבסוף, מעורפלת, צנחתי לשינה נטולת חלומות.

לאחר כמה שעות קמתי מטושטשת מעט, כשכל הגוף רפוי. המשכתי להתרפק קצת במיטה עד שקמנו להתארגן. היתה הופעה של מטרופולין בברבי ולא רציתי לפספס אותם. בברבי ישבנו אחד ליד השני בעוד הוא צובט אותי במותניים ובירכיים בעוצמות משתנות בעוד אני נושכת חזק את השפתיים, שלא אצעק ואמשך תשומת לב.

חזרנו הביתה מחורמנים ועם רצון עז להמשיך את המשחק. הוא פלט שיש לו קולר ורצועות לידיים (פטיש שלי 😄 וישר התעקשתי לשים עלי... הוא סגר עלי את הקולר והרצועות ואני התרגשתי כל כך שמבחינתי יכולתי באותו רגע למות מאושר :))) התחלתי לשחק איתם כמו כלבלבה קטנה. הוא חיבר רצועה לקולר ובהתחלה זה היה נחמד. משכתי ברצועה ונשכתי אותה כמו שהבוקסרית של השכן היתה מובילה אותי עם הרצועה שלה...הוא לא ממש אהב את זה משום מה P-: פקד עלי להתנהג יפה והוליך אותי על ארבע (ווט דה פאק?!) אל חדר השינה, שם קפצתי על המיטה.

הוא כבל אותי ברצועות אל המיטה כשאני עומדת על ארבע. בשלב הזה עוד היתי משושעת מהסיטואציה כששמעתי דלת ארון נפתחת ונסגרת. ישר קפאתי. מה הוא עושה שם לעזאזל?! קפצתי לרגע כשהרגשתי כמה זנבות של שוט מלטפות את הגוף שלי ברכות ונרגעתי עד ש..פלאסק! החלו לנחות עלי הצלפות עם שוט ארוך זנבות. עד עכשיו חוויתי מקסימום שוט זנבות קטן מבד ואילו השוט הזה...אאוץ'. ספנקינג והצלפות לא נגמרות, הייתי בענן התשיעי ורטובה בטירוף.

באיזשהוא שלב באותו ערב, בין הצלפה, לנשיכה, למשיכה בשיער, הוא הצליח לגרום לי להגיע לפריצת דרך ולמלמל "כן אדוני" בקול חלוש מדי פעם. דבר שאישית קשה לי מאד לעשות. כל הגוף מתעוות ורועד ממאמץ ותסכול כי המילים לא יוצאות. אני שקטה ורק לעיתים מצליחים להוציא ממני אנחת עונג או זעקת כאב.

בעודי קשורה שמעתי גפרור מוצת בחדר. ההיסטריה שלי עלתה. יש לי פחד גדול מאד מאש ועד עכשיו רק נרות הצליחו לערער את שלוותי. התחלתי לילל ולנסות להשתחרר אבל הוא הניח יד על גבי ופקד עלי להרגע ולא לזוז. משהו בקול שלו גרם לי להקשיב לו (קול סמכותי עושה לי את זה מן הסתם) אבל לא הצלחתי להשתלט על עצמי לגמרי והמשכתי לילל חרישית. הזמן עבר ולא קרה כלום. הנשימות שלי נרגעו קצת והפסקתי לרעוד. כנראה הוא חיכה לזה, כי אז נחתה עלי טיפת שעווה. אוי כמה רעש שעשיתי! *מסמיקה* התחלתי לילל כמו כלב פצוע ולא משנה מה הוא אמר, לא הצלחתי להרגע. הוא ניסה עוד כמה טיפות אבל הבין שזה כרגע לא משהו שאני מסוגלת לעשות (או שהוא פחד שהשכנים יבואו בגלל היבבות מעוררות הרחמים שלי) והתיר אותי. מיבבת התכרבלתי בזרועותיו עד שהרעידות פסקו והיתי מסוגלת לנשום באופן סדיר. הוא ניחם אותי שהייתי מעולה ושאתרגל לנרות בסוף. אפילו הוסיף ברשעות שבסוף הוא אפילו יטפטף לי על החזה. רק שמעתי את זה ופלטתי קריאת בהלה ורעדתי שוב. הוא צחק עלי ושוב הרגיע אותי. העניינים החלו להתחמם שוב וחזרנו לדברים שאני מסוגלת להתמודד איתם כמו ספנקינג P-: עד שלבסוף צנחתי לשינה.

קמתי אחרי כמה שעות שינה בצהרי שבת ולא הצלחתי לחזור לישון משום מה. הסתובבתי קצת בדירה ובמחשב עד שהשתגעתי משיעמום והערתי אותו. (הזהרתי אותו מראש שאם אני ערה כולם ערים! האיום שלו שאם אעיר אותו הוא יקשור אותי וידחוף לי גאג כדי שיוכל להמשיך לישון לא ממש עזר). צפינו בטלויזיה וכירסמנו ארוחת בוקר כשפתאום נחתה עלי ההבנה שאני רגועה ושקטה. לראשונה בתקופה מאד מאד ארוכה, יש לי רוגע של שבת. בלי אנרגיות מטורפות חסרות שליטה, אלא רק רגיעה ואושר. מסוגלת לשבת בשקט בלי להרגיש שכל הדם בורידים שלי גועש בצורה חסרת מעצורים. פשוט לשבת ולהנות בשקט בלי לקפצץ ולפטפט. מצאתי שיטה להרגיע אותי! עכשיו רק נותר למצוא מישהו שיסשן אותי לפני שאני הולכת לעבודה כדי שאהיה מסוגלת לשבת על התחת ולהתרכז 8 שעות ואני מסודרת *גיחוך*

חזרתי עד מהרה לקולר ולרצועות הידיים ונקשרתי לארון כשכל יד נמתחת לכיוון אחר ואני על קצות האצבעות ועם מכנסיים מופשלות. לאחר כמה וכמה הצלפות, שוחררתי וזחלתי על 4 לחדר השינה שם צוותי להוריד את נעליו. לא יכולה. אין. כיסיתי את הראש עם הידיים כשאני שכובה על הרצפה וסרבתי בכל תוקף. הוא וויתר ופקד עלי להשכב בצורת "ר" על המיטה ובעוד הוא תופס לי בשיער ומפליק לי, התעקש שאביט במראה. (גררר)

לקראת הערב, כשהחלפתי לשמלה שחורה עם מחשוף עמוק שמתי לב לפתע לחבורות שעיטרו את ירכיי ומותניי ושהעורף שלי מאד רגיש וכואב משום מה... :))) הוא סירב שאשים עלי את הקולר למסיבה במועדון אלטרנטיבי (אוף כמה שרציתי) ויצאנו למועדון עם כמה חברים שלי. בטיפשותי הרבה שתיתי אבסינט אחרי שתי וודקה רד בול ושעה לאחר מכן הוא גרר אותי לשבת באיזושהיא פינה ושאל כל הזמן אם אני בסדר ומרגישה טוב. לא הבנתי למה הוא שואל. אני מרגישה יופי. רוצה לרקוד! הוא התעקש שאשב בשקט וארגע. חברה שלי התישבה לידי והתמזמזה עם מישהו במרץ. פתאום שוב פקחתי את העיניים והם לא היו שם אלא בקצה השני של החדר. הוא הכריח אותי לשים את הראש עליו. לא זוכרת אפילו מה קרה וכמה זמן עבר. אולי נרדמתי? מתישהו שוב קמתי ולא הרגשתי טוב. חשבתי שאם אעמוד קצת ארגיש יותר טוב. הלכתי 2 מטר ו...כל השתייה יצאה החוצה *פאדיחות* זה השלב שהוא לקח את המעיל שלי, איתר את חברה שלי וגרר אותי חזרה לאוטו בעוד אני מסוחררת ומתמרמרת שאנחנו הולכים מוקדם מידי ורק 2 בבוקר ("אבל את שפוכה לגמרי!") ואז קלטתי מה עשיתי וסרבתי להאמין. התחלתי לילל שאני אף פעם לא הקאתי מאלכוהול. לא מבינה איך הוא לא זרק אותי מהאוטו רק בגלל החור בראש שעשיתי לו כל הדרך אליו הביתה...

אני לא זוכרת הרבה. רק שבבוקר מצאתי את עצמי ב7 בבוקר, מרגישה מצוין, בלי בגדים מתחת לשמיכה אצלו במיטה. קמתי בבת אחת ואז גיליתי שללכת ישר זה אתגר :))) ציירתי קצת, ראיתי סרטים, צ'וטטתי במסנג'ר, התקשרתי לבכות לכל העולם ואשתו שהשתכרתי וגלשתי במחשב (בכלוב, אלא מה? P-:) עד שנמאס לי והערתי אותו. הוא בתגובה ניסה לגרום לי לחזור למיטה, אבל האנרגיות שלי שוב היו גבוהות ואחרי 5 דקות קפצצתי בחוסר סבלנות החוצה. אחרי שנתן לי פקודה לזחול לחדר השני ובחזרה הבנתי שההרגשה הטובה היתה אשליה והתחלתי לחטוף בחילה קלה. דבר שלא הולך טוב עם רעב. הוא הסביר לי איך להפעיל את התנור וחיממנו קצת לחם כדי שהקיבה שלי לא תשתולל שוב (במקרה כזה אני באמת היתי מתה מהפאדיחה. כמה כבר אפשר להקיא ליד בנאדם?! דאמיט!) לאחר מכן צפינו קצת בטלויזיה והתמזמזנו אבל כבר התחלתי להשתגע כי הוא דורש יותר ציות ושליטה מנטלית ואני לא אוהבת להיות שפחה...אני בקטע של להנות מכאב ושליטה וגם זה רק כשזה קשור לסקס, לא ביום-יום P-:

אבל הי, היה סילבסטר מטורף אפילו יותר מהסילבסטר של שנה שעברה :)))