הפינה הקטנה שלי

היתי אתמול עם חברה שלי וחיפשנו עוד אביזרים לתחפושות שלנו.
היא הוציאה את השוט צעצוע מהמגרה והתוודתה שניסתה להצליף בעצמה מתוך סקרנות אבל זה לא כואב בכלל.
אז הצלפתי איתו בכרית ועל היד, אבל היה קשה להרגיש משהו או להשוות...
הדרכתי אותה להסתובב ולהתכופף וניסיתי להצליף בה בשביל לבדוק
ואוו זה היה מטורף...פרץ מוזר של אנרגיה התחיל להשתולל לי בכל הגוף!
אחרי כמה פעמים חסרות הצלחה לגרום כאב מינמלי עם הצעצוע, הכנעתי את הרצון שהתעורר בי להמשיך ולהצליף, עם משהו רציני יותר, בחברה הכי טובה שלי P-:



וואט דה פאק?!

החג היהודי האהוב עלי (ובערך היחידי שאני דואגת לא לעבוד בו... כופרת שכמותי) מתקרב בצעדי ענק ואני כבר שבועות שוברת את הראש בניסיונות למצוא תחפושת הולמת. אחרי ששנה שעברה התחפשתי עם חברות לשפנפנות פלייבוי בצבעים שונים (הו, כה נדוש) ואחר כך התחפשנו יחד למסטולה, נרקומנית ואסירה, רצינו משהו חדש. בהתחלה חשבנו על קאוגירלס, אבל בשנה האחרונה מגפיי בוקרים חזרו לאופנה והרוחות מרכלות שכולן יתחפשו לקאוגירלס (וכמובן פיות, שפנפנות ושאר חיות הדורשות חצאית צמודה/טול קצרצרה) אז ירדנו מהרעיון. אחר כך העלתי את נושא הפיראטיות וכבר נדלקתי וחלמתי על פיראטיות, אבל אחרי שכבר לעסנו את הרעיון שבוע/שבועיי החברה שלי התבאסה ממנו וחיפשנו משהו אחר. תוך כדי שיטוט בזמיר טריקים שברמת גן (איכס, סתם יקרים וצפוף רצח) חברה שלי העלתה רצון להתחפש ל...מלכת סאדו! אני ישר התנדבתי להתחפש לשפחה, כמובן 😄

איתרנו שוט צעצוע קטן. היא התלהבה ורצתה לשמור לאחר כך, לא רק לפורים. הסברתי לה שזה סתם צעצוע ושוט אמיתי גדול בהרבה ועשוי מחומרים אחרים והיא התחלחלה... "אבל זה יכאב!" 0_O
לך תסביר לונילים.. P-:

ניסינו למצוא תחפושת קנויה אבל המוכרת הראתה לי משהו לא בדסמי בעליל, יותר ויקינגי אם כבר ועוד הזדעזעה שלא הסכמתי איתה. התווכחנו כמה דקות אם זאת תחפושת של מלכת סאדו או לא עד שהתעצבנתי ואמרתי לה "אני לא יודעת מה את מכירה, אבל אני יודעת על מה אני מדברת ו-ז-ה לא תחפושת של מלכת סאדו!" פתאום השתרר שקט בחנות וחברה שלי דחפה לי מרפק ולחשה שאני לא אמורה לצעוק את הנטיות שלי לפני כולם...פאדיחות, אבל לפחות היה מבדר P-:

דווקא כשחזרתי לכרמיאל המעפנה, מצאתי תחפושת של משרתת צרפתיה, דבר שנראה לי מתאים למדי למשרתת וגבירה...לא? 😄 יחד עם פאה של בקבוקים בלונדיניים ובשילוב עם הקולר, רצועה ואזיקי העור האהובים שלי...יש לזה פוטנציאל להפוך ממשרתת רגילה לטוויסט מעניין (בייחוד כשחברה שלי תוליך אותי עם הרצועה :)))

החברה הכי טובה שלי (אשתי, שתחיה) סיימה את סמסטר א' שלה בקרימינולוגיה ואת כל מועדי א' של המבחנים (היא לא צריכה מועדי ב'- היא קיבלה מעל 92 בהכל, גאון שלי :))). כפי שתכננו, ירדנו לסופשבוע עמוס בילויים בת"א.

התחלנו כבר ביום חמישי במועדון של מוסיקה שחורה ודאנס ובערך אחרי שיר שניים שרקדנו, התחילו להדבק אלינו גברים...לא כזה, מפתיע, כי בכל זאת, כשאני והחברה שלי רוקדות אין אלוהים. אנחנו מתמרחות אחת על השניה כמו חתולות מיוחמות...אבל אנחנו רוצות להתחכך אחת בשנייה, לא בהם! סעמק P-: ברקע, על הבמה, הופיעו "חשפנים". התפקעתי מצחוק כשהם הביאו בחור ובחורה בלבוש סאדו ועם מיני שוט שהתפתלו בצורה חושנית... לא יכולתי שלא להסתכל על השוט ולהפטיר "זה שוט זה? זה צעצוע...", "זה לא סשן זה", אבל הי, שניהם היו סקסים בטירוף ובלבוש מינמלי אז אני מניחה שזה מספיק בשביל כולם... מה שכן הלכתי והצקתי לחשפן אחר כך וביקשתי שיביא לי את השוט אבל הוא לא הסכים 😒 אני חושבת שהוא בכלל נבהל מזה שבאה בחורה בלונדינית, קצת הרבה שיכורה ומבקשת את השוט תוך כדי גיחוך קל P-:

יום אחרי, אחרי התלבטות היסטרית לאן ללכת (מופע האימים של רוקי או מועדון) התפשרנו על מועדון ולאחר מכן האפטר פרטי של רוקי 😄 מכיוון שבמועדון יש רחבות רוק ואלטרנטיב, יכולתי להתלבש בהתאם ולבשתי שרוולוני רשת, גרבי רשת וכמובן, את החצאית הסקוטית האהובה עלי 😄
אחרי אינספור טקילות כבר התפרעתי לגמרי על הרחבה, עם ובלי החברות שלי וקיפצצתי מרחבה לרחבה, בהתאם לחשק...בין אם זה גריז, רוק, אייטיז, היפ הופ ואפילו מטאל :))) בסביבות 4 המוזיקה כבר לא היתה משהו אז החלטנו לפרוש. טלפון אחד לבחורה שמארגנת את האפטר פרטי והתיצב ידיד שלה ושלי לקחת אותנו. הגענו כבר שיכורות לגמרי, מה שהלך טוב, כי כל אנשי הרוקי כבר היו שיכורים לגמרי (בהתאם לבקבוקים הריקים שהתגלגלו שם). הורדנו את הנעליים והמשכנו לקפצץ לצלילי אלטרנטיב וכו' אבל התאכזבתי שהיתה קבוצה די קטנה של אנשים (פחות מעשרים איש). מה שכן, הכרתי כמה בחורים חמודים :))) לאט לאט אנשים התחילו להתפזר לביתם בעוד אני שפוכה על הספה עם שני בחורים, מדברים על סדרות אנימציה ושאר שטויות כשהם קורעים לי את גרבי הרשת שהיו מחוררות כבר ככה בטענה שזה ממכר כמו לפוצץ פצפצים P-:

למחרת, שוב יצאנו. הפעם לדאנס באר, אבל די, כבר לא היה לי כח וזה לא ממש שווה אזכור כי המוזיקה היתה מוזרה וכששמו שיר נורמלי פה ושם לא היה לי כח לרקוד אותו אלא רק להעביר משקל מרגל לרגל P-: לפחות היו 2 ברמנים מדהימים עם שיער ארוך ובהיר אסוף בקוקו שיכולתי לבהות בהם בעוד אני מחסלת לונג איילנד בניסיון נואש לשכנע את עצמי שזה יעזור לי לרקוד...

חזרתי שבעת מסיבות ופרקתי המווווון אנרגיות. אם אין סשנים, לפחות שיהיו ריקודים :)))

בערב הולנטיינס נפגשתי עם בחורה שהכרתי בדאנג'ן בערב הקודם, יחד עם ידיד שלה. התלבטנו לאן לצאת וכשהיא הציעה את הדאנג'ן...זה כבר היה אבוד... אספנו ידיד שלי בדרך ונסענו לכיוון יפו כשנתקלנו ברמזור בבחורה מתולתלת ומלאת פירסינגים. הצענו לה להצטרף אלינו למועדון ואחרי 5 דקות היא כבר ישבה איתנו באוטו וסיפרה על חייה ההזויים שכללו שידורים בבלוג טיוי ומוות קליני שחוותה לפני כשבועיים. בשלב הזה הבנו שהטרמפיסטית פסיכית למדי (טוב נו, להסכים לעלות לאוטו עם 4 אנשים זרים בדרך לדאנג'ן זה כבר מראה על פסיכוזה מסוימת...).
נכנסנו למועדון והיה שם עבד עם מסכה ומכנסונים שהטרמפיסטית שלנו נדלקה עליו. אני והבחורה התחלנו לרקוד וזמן קצר לאחר מכן החל סשן של 2 מלכות על העבד. הן קשרו אותו והפשיטו אותו מהמכנסון הזעיר גם ככה ופתאום קפצה לבמה הטרמפיסטית שלנו והחלה למצוץ לו בעוד המלכות מצליפות בו! נכון שלא ביקרתי הרבה בדאנג'ן ומסיבות מהסוג הזה, אבל זה כבר היה פורנו של ממש...מה גם שהיא התנהגה כמו שחקנית פורנו...היא היתה מקצועית בעניין, זה בטוח P-:
אחרי שהסשן נגמר אנחנו המשכנו לרקוד ולהסתובב בחדרים השונים בחיפוש אחר סשנים (וגם הוצלפתי קלות על ידי הבחורה) עד שנמאס לי שגברים בני 50 שולחים אלי ידיים ואברים אחרים וברחנו משם. היה ולנטיינס הזוי, אבל בהחלט מבדר :)))

התקשורת בבית אצלי בד"כ נעה בין קלילה ללא קיימת.
בד"כ התקשורת עם ההורים היא "היי" "ביי" "קחי את הכביסה שלך" "צאי לטייל עם הכלב"
כל אחד תקוע בחדר שלו ובעיסוקים שלו.
אני ספונה בחדר, מוציאה את האף רק כדי להכין אוכל או לשרותים.
בד"כ אני ערה ומסתובבת בבית רק כשכולם כבר ישנים.

היום יצא לי להשאר ערה בבוקר ואפילו משכתי עד לצהריים מה שגרם לתוצאות מפתיעות. שמעתי רעש מהחדר של אחותי הקטנה, שכרגע בצבא. נכנסתי לבדוק וראיתי את אמא שלי מחליפה מצעים. הצעתי לעזור בפרץ לא מובן של נדיבות ופתאום גם אחותי האמצעית צצה ושלושתנו התעסקנו בלהכניס את שמיכת החורף לציפית. אני העלתי זיכרון מידיד שלי שהיה אבוד לחלוטין כשזה הגיע לציפיות וזלזלתי בגברים ויכולתיהם הירודות בנושא. אחותי האמצעית צייצה "אבל אבא יודע להחליף ציפית" אני ישר יריתי "אבל אבא לא גבר אמיתי! הוא אפילו מכבס ומנקה ואופה" שלושתנו מתגלגלות מצחוק ואבא שלי בא והציץ והחל להגן על כבודו האבוד ופתאום כולנו ביחד בחדר אחד והבית מלא בצחוק. מסוג הרגעים שאתה רוצה לשמור בכספת כדי להזכר מאוחר יותר. וזו הדרך שלי לזכור 😄

בצהריים הגיעה אחותי הקטנה חזרה מהקורס שהיא עושה בצאלים אחרי שסיימה לסגור 21 יום בבסיס. כולנו קיפצצנו עליה בהתרגשות והתרכזנו בסלון. היא הוציאה מכתבת לכל אחד מאיתנו (לפני שבועיים כתבנו לה כל אחד מכתב ושלחנו ממתקים, בגדים מחממים ושאר דברים טובים). המכתב שהיא כתבה לי היה כל כך מלא רגש שאפילו צינית שכמוני נאלצה להחניק דמעה סוררת :))) ופתאום חמישתנו יושבים בסלון, מדברים צוחקים והכל כיף. עד ששוב המשפחתיות לוחצת עלי ואני מתחמקת לחדר. לאנונימיות מול המסך.

זה גרם לי להבין את נטייתי לקשרים עם הסובבים אותי.
להנות בצורה מטורפת מכל דקה אפשרית
ואז להעלם לתקופה. לא מסנג'ר, לא טלפונים לא כלום.
תקופת רגיעה ומילוי מצברים.
ופתאום לחזור ולהמשיך מאיפה שהפסקנו כאילו רק אתמול דיברנוץ

כמו גומיה. רגע מתרחקת רגע מתקרבת.

אני סוגרת עכשיו 24 שעות של כאב שיניים מטורף.
זה התחיל ברגישות כואבת בחלל הפה אתמול
והתפתח לקראת הצהריים לכאב עמום וחזק בצד ימין.

*הבהרה- אני אחת שכשכואב לה הראש או הבטן, היא תיקח אקמול אחד וגם זה רק אחרי הרבה התלבטויות וזה משפיע יופי ולהמון זמן...זה לא המקרה הפעם. סעמק*

לקחתי אופטלגין
זה עדיין כאב
לקחתי עוד אחד
והלכתי לישיבה בעבודה
שעה אחרי הייתי כבר בלה-לה לנד
הכל טוב ויפה
המשכתי למשמרת ועבדתי כרגיל
אחרי שעתיים-שלוש, התחלתי להרגיש את הכאב חוזר
כהרגלי, הדחקתי למופת את הכאב והתעלמתי
שעה אחרי, כבר אי אפשר היה להתעלם
לקחתי עוד אופטלגין וחיכיתי
אחרי שעה של כאבים
הלכתי לשרותים ולקחתי עוד אחד
היישרתי מבט למראה וראיתי זוג עיניים ירוקות ורוטטות מכאב
האישונים כבר היו מורחבים במקצת מכמות משככי הכאבים
המוח היה בסוטול חזק כבר, הכאב לצערי, לא חלף
ופתאום הבליחה בראש המחשבה
שכשהעיניים מביעות כאב ברמה שכזו
הן מלאות רגש ופשוט עוצרות נשימה
ונדדתי בראש שוב לעולם השליטה...

חזרתי למוקד וכבר לא יכולתי לדבר. בקושי בלעתי
(בלי ההערות המתחכמות. דאמיט)
ביקשתי רשות לסגור את הטלפון ועניתי רק לאימיילים וצ'אטים
במוקד לא ידעו איך לאכול את זה
אני תמיד צוחקת ואנרגטית ומפטפטת ומיללת וצועקת ופתאום...שקט מפחיד
התחילו לצעוק עלי לצאת מהמשמרת וללכת לרופא שיניים
בהתאם לפחדים שלי ולשנאה שלי מרופאי שיניים, סרבתי בתוקף
זה יעבור עד מחר! הצהרתי באומללות. אין צורך!

שעתיים נוספות אחרי נכנעתי
כמובן שכבר הכל סגור
בחור שאני גרה בו
אין מרפאות שיניים 24 שעות ביממה למקרי חירום
התחלתי ליבב חרישית
הצלחתי לגרד אדוויל אחרי שעה נוספת
גם הוא לא עזר
אבל לפחות המשמרת כמעט ונגמרה

יצאתי עם חברה להפסקה
היא התנפלה על מכונת הממתקים
והתחילה לנער אותה
בסוף נפלו 2 חבילות דובונים שהיו תקועות על החצי
פרצנו בזעקות ניצחון וחזרנו למוקד להראות את השלל
לרגע שכחתי מהכאב
ואז נגסתי באחד...
BIG MISTAKE
chewing is not an option 😒

אבל הי, לפחות חוזרים הביתה...
2 בבוקר, חזרתי הביתה, מתפתלת כבר מכאבים
פחדתי לקחת עוד כדור וגם ככה הם לא עוזרים
הצלחתי לאכול מילקי איכשהוא כדי להרגיע את הקיבה
ואחרי צ'יטוט קל עם ידיד הצלחתי לשכוח למספיק זמן את הכאב כדי להרדם
ועכשיו קמתי מרוב כאבים
ועם דמעות בעיניים ומצב רוח בקאנטים,
אני מחכה שיענו לי במרפאת שיניים
לא יודעת מה יותר גרוע
הכאב הנוכחי
או הביקור במרפאה

שוב, אחרי קצת שינה של משמרת לילה, מפונפנת, מקולחת ומגולחת למשעי, נסעתי לת"א. הפעם לשמחתי, הצטרף החבר הכי טוב שלי ורכבו החבוט ונחסכה ממני נסיעת החתחתים של אוטובוסים ורכבות ביום גשום במיוחד. כשנמאס לנו לדבר שמנו את הרדיו והוא שר עם הרדיו בעוד הגשם מתדפק על החלון (הוא סולן בלהקת רוק, מותר לו 😄 כשהגיע שיר של עידן רייכל שאני מכירה בעל פה, התחלתי לשיר גם והוא החל לטעון בתוקף שאני שרה טוב. אני?! אני זייפנית בטירוף וזה תמיד תיסכל אותי! ובכן עכשיו הוא מתעקש שנמצא פלייבק ונתאמן... YEY ME! I CAN SING!

לקראת המסיבה החלפתי לחצאית קרעים שחורה, גופיה שחורה צמודה ומגפיים שחורות גבוהות יחד עם ירכוני הרשת הידועות לשמצה וגררתי את החבר'ה שלי למסיבה (כשאחד מהם מקטר שהוא עייף. זב"שו. כשאני רוצה משהו שומדבר לא עוצר אותי 😄

המסיבה עצמה היתה מאד מבטיחה בהתחלה. המקום היה מפוצץ באנשים ונתקלתי בהמון ניקים מוכרים מהכלוב ופטפטתי עם אנשים. הבעיה היחידה, שכמעט ולא ערכו שם סשנים... אווירה של מסיבה אלטרנטיבית. היה סשן של כלובון יומהולדת אך רעש עז של חבטות הסיח את תשומת ליבי (ADD לא מוכח) ועברנו לצפות בסשן די מטורף של גברתן שחבט ללא רחם בשתי בחורות שהתחרמנו אחת עם השניה ולא יכולתי להסיר את העיניים מהן! חבל שלא היו יותר סשנים... אני סקרנית *מסמיקה*

אבל הי, המוזיקה היתה טובה, גלריות התמונות והציורים היו יפהפיות ואפילו קניתי זוג רצועות עור/אזיקים לידיים סופסוף. בנוסף, ידיד שלי כבל לי את הידיים מאחורי הגב לכמה דקות וזה חירמן אותי קצת יותר מידי...מזל שהוא שחרר אותי לפני שעשיתי שם שלולית :-)

גרה לבד? לא, עם ההורים. עוברת לת"א ביוני.
גובה? 165.
משקל/מבנה גוף? לא מקל ולא חבית.
מה מחפשת? קשר (חבר וחברה, לא דום וסאבית) עם תיבול מעניין.
ניסיון? ואנילה עם פצפוצים. סשן מפורט מתואר בפוסט הקודם.
תמונה/מסנג'ר/טלפון? אני מכירה אותך 5 דקות, נראה לך?!


עכשיו כשאתה יודע את כל זה, אפשר להמשיך בשיחת חולין חביבה ולא מחייבת? אח"כ נראה אם יש בכלל קליק ורצון לעבור למדיום אחר ולהסתכן בחשיפת הפרטיות. לא מתאים לך? אל תפנה, תודה 😄

טוב, די, יותר מידי אנשים מתלוננים שהבלוג באנגלית, אז הנה פוסט בעברית:


לקראת הסילבסטר נחתתי בת"א מהצפון הרחוק כבר ביום שישי בצהריים. הגעתי לדירה של ידיד שלי, אנרגטית, מקפצצת ומפטפטת עד שעישנתי קצת והרגשתי מספיק בנוח ללכת לנמנם במיטה שלו (הייתי אחרי משמרת לילה, כהרגלי). התחלנו להתמזמז ומהר מאד העניינים התחממו, פריטי ביגוד נשרו והוא אחז בי בכח והחל לנשוך ולהפליק (גררר). מדי פעם הפסקנו להרגע קצת והתכרבלנו...עד שהמשיך. שעות של כאב מעורבב עם עונג בעוד חום הגוף שלי עולה והנשימות נעשות כבדות יותר ויותר. לבסוף, מעורפלת, צנחתי לשינה נטולת חלומות.

לאחר כמה שעות קמתי מטושטשת מעט, כשכל הגוף רפוי. המשכתי להתרפק קצת במיטה עד שקמנו להתארגן. היתה הופעה של מטרופולין בברבי ולא רציתי לפספס אותם. בברבי ישבנו אחד ליד השני בעוד הוא צובט אותי במותניים ובירכיים בעוצמות משתנות בעוד אני נושכת חזק את השפתיים, שלא אצעק ואמשך תשומת לב.

חזרנו הביתה מחורמנים ועם רצון עז להמשיך את המשחק. הוא פלט שיש לו קולר ורצועות לידיים (פטיש שלי 😄 וישר התעקשתי לשים עלי... הוא סגר עלי את הקולר והרצועות ואני התרגשתי כל כך שמבחינתי יכולתי באותו רגע למות מאושר :))) התחלתי לשחק איתם כמו כלבלבה קטנה. הוא חיבר רצועה לקולר ובהתחלה זה היה נחמד. משכתי ברצועה ונשכתי אותה כמו שהבוקסרית של השכן היתה מובילה אותי עם הרצועה שלה...הוא לא ממש אהב את זה משום מה P-: פקד עלי להתנהג יפה והוליך אותי על ארבע (ווט דה פאק?!) אל חדר השינה, שם קפצתי על המיטה.

הוא כבל אותי ברצועות אל המיטה כשאני עומדת על ארבע. בשלב הזה עוד היתי משושעת מהסיטואציה כששמעתי דלת ארון נפתחת ונסגרת. ישר קפאתי. מה הוא עושה שם לעזאזל?! קפצתי לרגע כשהרגשתי כמה זנבות של שוט מלטפות את הגוף שלי ברכות ונרגעתי עד ש..פלאסק! החלו לנחות עלי הצלפות עם שוט ארוך זנבות. עד עכשיו חוויתי מקסימום שוט זנבות קטן מבד ואילו השוט הזה...אאוץ'. ספנקינג והצלפות לא נגמרות, הייתי בענן התשיעי ורטובה בטירוף.

באיזשהוא שלב באותו ערב, בין הצלפה, לנשיכה, למשיכה בשיער, הוא הצליח לגרום לי להגיע לפריצת דרך ולמלמל "כן אדוני" בקול חלוש מדי פעם. דבר שאישית קשה לי מאד לעשות. כל הגוף מתעוות ורועד ממאמץ ותסכול כי המילים לא יוצאות. אני שקטה ורק לעיתים מצליחים להוציא ממני אנחת עונג או זעקת כאב.

בעודי קשורה שמעתי גפרור מוצת בחדר. ההיסטריה שלי עלתה. יש לי פחד גדול מאד מאש ועד עכשיו רק נרות הצליחו לערער את שלוותי. התחלתי לילל ולנסות להשתחרר אבל הוא הניח יד על גבי ופקד עלי להרגע ולא לזוז. משהו בקול שלו גרם לי להקשיב לו (קול סמכותי עושה לי את זה מן הסתם) אבל לא הצלחתי להשתלט על עצמי לגמרי והמשכתי לילל חרישית. הזמן עבר ולא קרה כלום. הנשימות שלי נרגעו קצת והפסקתי לרעוד. כנראה הוא חיכה לזה, כי אז נחתה עלי טיפת שעווה. אוי כמה רעש שעשיתי! *מסמיקה* התחלתי לילל כמו כלב פצוע ולא משנה מה הוא אמר, לא הצלחתי להרגע. הוא ניסה עוד כמה טיפות אבל הבין שזה כרגע לא משהו שאני מסוגלת לעשות (או שהוא פחד שהשכנים יבואו בגלל היבבות מעוררות הרחמים שלי) והתיר אותי. מיבבת התכרבלתי בזרועותיו עד שהרעידות פסקו והיתי מסוגלת לנשום באופן סדיר. הוא ניחם אותי שהייתי מעולה ושאתרגל לנרות בסוף. אפילו הוסיף ברשעות שבסוף הוא אפילו יטפטף לי על החזה. רק שמעתי את זה ופלטתי קריאת בהלה ורעדתי שוב. הוא צחק עלי ושוב הרגיע אותי. העניינים החלו להתחמם שוב וחזרנו לדברים שאני מסוגלת להתמודד איתם כמו ספנקינג P-: עד שלבסוף צנחתי לשינה.

קמתי אחרי כמה שעות שינה בצהרי שבת ולא הצלחתי לחזור לישון משום מה. הסתובבתי קצת בדירה ובמחשב עד שהשתגעתי משיעמום והערתי אותו. (הזהרתי אותו מראש שאם אני ערה כולם ערים! האיום שלו שאם אעיר אותו הוא יקשור אותי וידחוף לי גאג כדי שיוכל להמשיך לישון לא ממש עזר). צפינו בטלויזיה וכירסמנו ארוחת בוקר כשפתאום נחתה עלי ההבנה שאני רגועה ושקטה. לראשונה בתקופה מאד מאד ארוכה, יש לי רוגע של שבת. בלי אנרגיות מטורפות חסרות שליטה, אלא רק רגיעה ואושר. מסוגלת לשבת בשקט בלי להרגיש שכל הדם בורידים שלי גועש בצורה חסרת מעצורים. פשוט לשבת ולהנות בשקט בלי לקפצץ ולפטפט. מצאתי שיטה להרגיע אותי! עכשיו רק נותר למצוא מישהו שיסשן אותי לפני שאני הולכת לעבודה כדי שאהיה מסוגלת לשבת על התחת ולהתרכז 8 שעות ואני מסודרת *גיחוך*

חזרתי עד מהרה לקולר ולרצועות הידיים ונקשרתי לארון כשכל יד נמתחת לכיוון אחר ואני על קצות האצבעות ועם מכנסיים מופשלות. לאחר כמה וכמה הצלפות, שוחררתי וזחלתי על 4 לחדר השינה שם צוותי להוריד את נעליו. לא יכולה. אין. כיסיתי את הראש עם הידיים כשאני שכובה על הרצפה וסרבתי בכל תוקף. הוא וויתר ופקד עלי להשכב בצורת "ר" על המיטה ובעוד הוא תופס לי בשיער ומפליק לי, התעקש שאביט במראה. (גררר)

לקראת הערב, כשהחלפתי לשמלה שחורה עם מחשוף עמוק שמתי לב לפתע לחבורות שעיטרו את ירכיי ומותניי ושהעורף שלי מאד רגיש וכואב משום מה... :))) הוא סירב שאשים עלי את הקולר למסיבה במועדון אלטרנטיבי (אוף כמה שרציתי) ויצאנו למועדון עם כמה חברים שלי. בטיפשותי הרבה שתיתי אבסינט אחרי שתי וודקה רד בול ושעה לאחר מכן הוא גרר אותי לשבת באיזושהיא פינה ושאל כל הזמן אם אני בסדר ומרגישה טוב. לא הבנתי למה הוא שואל. אני מרגישה יופי. רוצה לרקוד! הוא התעקש שאשב בשקט וארגע. חברה שלי התישבה לידי והתמזמזה עם מישהו במרץ. פתאום שוב פקחתי את העיניים והם לא היו שם אלא בקצה השני של החדר. הוא הכריח אותי לשים את הראש עליו. לא זוכרת אפילו מה קרה וכמה זמן עבר. אולי נרדמתי? מתישהו שוב קמתי ולא הרגשתי טוב. חשבתי שאם אעמוד קצת ארגיש יותר טוב. הלכתי 2 מטר ו...כל השתייה יצאה החוצה *פאדיחות* זה השלב שהוא לקח את המעיל שלי, איתר את חברה שלי וגרר אותי חזרה לאוטו בעוד אני מסוחררת ומתמרמרת שאנחנו הולכים מוקדם מידי ורק 2 בבוקר ("אבל את שפוכה לגמרי!") ואז קלטתי מה עשיתי וסרבתי להאמין. התחלתי לילל שאני אף פעם לא הקאתי מאלכוהול. לא מבינה איך הוא לא זרק אותי מהאוטו רק בגלל החור בראש שעשיתי לו כל הדרך אליו הביתה...

אני לא זוכרת הרבה. רק שבבוקר מצאתי את עצמי ב7 בבוקר, מרגישה מצוין, בלי בגדים מתחת לשמיכה אצלו במיטה. קמתי בבת אחת ואז גיליתי שללכת ישר זה אתגר :))) ציירתי קצת, ראיתי סרטים, צ'וטטתי במסנג'ר, התקשרתי לבכות לכל העולם ואשתו שהשתכרתי וגלשתי במחשב (בכלוב, אלא מה? P-:) עד שנמאס לי והערתי אותו. הוא בתגובה ניסה לגרום לי לחזור למיטה, אבל האנרגיות שלי שוב היו גבוהות ואחרי 5 דקות קפצצתי בחוסר סבלנות החוצה. אחרי שנתן לי פקודה לזחול לחדר השני ובחזרה הבנתי שההרגשה הטובה היתה אשליה והתחלתי לחטוף בחילה קלה. דבר שלא הולך טוב עם רעב. הוא הסביר לי איך להפעיל את התנור וחיממנו קצת לחם כדי שהקיבה שלי לא תשתולל שוב (במקרה כזה אני באמת היתי מתה מהפאדיחה. כמה כבר אפשר להקיא ליד בנאדם?! דאמיט!) לאחר מכן צפינו קצת בטלויזיה והתמזמזנו אבל כבר התחלתי להשתגע כי הוא דורש יותר ציות ושליטה מנטלית ואני לא אוהבת להיות שפחה...אני בקטע של להנות מכאב ושליטה וגם זה רק כשזה קשור לסקס, לא ביום-יום P-:

אבל הי, היה סילבסטר מטורף אפילו יותר מהסילבסטר של שנה שעברה :)))

After two weeks, I could not wait until the next time I will have a chance to visit the Dungeon, now that I feel more secure.
Since I've been to the Dungeon last time, I signed up here at the cage and chatted with many people from here (and ignored too many messages referring to me as a bitch on the first sentence... Common people...Just because I like to obey, it does not mean that I will worship ANYONE that just happened to approach me...). I’ve come to know the active characters around here, read many profiles, forum messages, stories, blogs…anything I could. It was time to visit the Dungeon again and test my borders and mental limitations and boy, did I ever!

This time it felt a bit more natural to come inside the club, which was once more, a bit empty at midnight. I was wearing my plaid mini skirt, which makes me look like a little innocent school girl that just happened to stumble upon hell hole. I was still a bit edgy but at least I actually communicated and didn’t run away screaming if someone approached me… However, I was quite tight to my friend all night, so nobody really had a chance 😉 In the end I was surprised to find myself being whipped around by him and another girl. It was quite exhilarating, though I panicked a few minutes after and asked him to stop. There were just too many people watching and I started to feel uncomfortable.

It was very quiet that day, because everybody planned to go to a special party the day after. Since my plans for the next day got cancelled and I was anxious to meet with certain people there, I managed to convince my friend to go to yet another party and sure enough, the day after I was there

This party looked a lot more drastic and there were a lot of people around, looking a bit devilish. I thought it was a nice touch, to hand out roses to all the girls there and I was captivated by the original slave roulette. The atmosphere was definitely more “clubish” and the music was great. After a few minutes there I ran into all the people I wanted to meet. When the hours passed, you could see couples everywhere messing around and it drove me crazy. I had done more than I intended to do, in front of everybody…but at least I had fun.

Every experience in the BDSM field makes me stretch out my so called strict boundaries and I find myself amazed by my actions. I feel like I just started walking and I’m already in a race, not knowing where the finish line is.