אני סוגרת עכשיו 24 שעות של כאב שיניים מטורף.
זה התחיל ברגישות כואבת בחלל הפה אתמול
והתפתח לקראת הצהריים לכאב עמום וחזק בצד ימין.
*הבהרה- אני אחת שכשכואב לה הראש או הבטן, היא תיקח אקמול אחד וגם זה רק אחרי הרבה התלבטויות וזה משפיע יופי ולהמון זמן...זה לא המקרה הפעם. סעמק*
לקחתי אופטלגין
זה עדיין כאב
לקחתי עוד אחד
והלכתי לישיבה בעבודה
שעה אחרי הייתי כבר בלה-לה לנד
הכל טוב ויפה
המשכתי למשמרת ועבדתי כרגיל
אחרי שעתיים-שלוש, התחלתי להרגיש את הכאב חוזר
כהרגלי, הדחקתי למופת את הכאב והתעלמתי
שעה אחרי, כבר אי אפשר היה להתעלם
לקחתי עוד אופטלגין וחיכיתי
אחרי שעה של כאבים
הלכתי לשרותים ולקחתי עוד אחד
היישרתי מבט למראה וראיתי זוג עיניים ירוקות ורוטטות מכאב
האישונים כבר היו מורחבים במקצת מכמות משככי הכאבים
המוח היה בסוטול חזק כבר, הכאב לצערי, לא חלף
ופתאום הבליחה בראש המחשבה
שכשהעיניים מביעות כאב ברמה שכזו
הן מלאות רגש ופשוט עוצרות נשימה
ונדדתי בראש שוב לעולם השליטה...
חזרתי למוקד וכבר לא יכולתי לדבר. בקושי בלעתי
(בלי ההערות המתחכמות. דאמיט)
ביקשתי רשות לסגור את הטלפון ועניתי רק לאימיילים וצ'אטים
במוקד לא ידעו איך לאכול את זה
אני תמיד צוחקת ואנרגטית ומפטפטת ומיללת וצועקת ופתאום...שקט מפחיד
התחילו לצעוק עלי לצאת מהמשמרת וללכת לרופא שיניים
בהתאם לפחדים שלי ולשנאה שלי מרופאי שיניים, סרבתי בתוקף
זה יעבור עד מחר! הצהרתי באומללות. אין צורך!
שעתיים נוספות אחרי נכנעתי
כמובן שכבר הכל סגור
בחור שאני גרה בו
אין מרפאות שיניים 24 שעות ביממה למקרי חירום
התחלתי ליבב חרישית
הצלחתי לגרד אדוויל אחרי שעה נוספת
גם הוא לא עזר
אבל לפחות המשמרת כמעט ונגמרה
יצאתי עם חברה להפסקה
היא התנפלה על מכונת הממתקים
והתחילה לנער אותה
בסוף נפלו 2 חבילות דובונים שהיו תקועות על החצי
פרצנו בזעקות ניצחון וחזרנו למוקד להראות את השלל
לרגע שכחתי מהכאב
ואז נגסתי באחד...
BIG MISTAKE
chewing is not an option 😒
אבל הי, לפחות חוזרים הביתה...
2 בבוקר, חזרתי הביתה, מתפתלת כבר מכאבים
פחדתי לקחת עוד כדור וגם ככה הם לא עוזרים
הצלחתי לאכול מילקי איכשהוא כדי להרגיע את הקיבה
ואחרי צ'יטוט קל עם ידיד הצלחתי לשכוח למספיק זמן את הכאב כדי להרדם
ועכשיו קמתי מרוב כאבים
ועם דמעות בעיניים ומצב רוח בקאנטים,
אני מחכה שיענו לי במרפאת שיניים
לא יודעת מה יותר גרוע
הכאב הנוכחי
או הביקור במרפאה
לפני 18 שנים. 31 בינואר 2006 בשעה 6:44