יוצא מדעתי בדרכי שלי

אמרו ששנה ג' היא ממש שטות
אמרו שבשנה הזו בכלל אין בשביל מה לבוא לאוני'
אמרו שבשנה השלישית הכל כבר הולך בקלות
אז אמרו

וכוס אימא שלהם הם שיקרו, מה זה שיקרו , אם הם היו יותר שקרנים מזה אז הם יכלו להיות חברי כנסת
איזה שאני ,סטודנט שנה ג' מוצא את עצמי כל יום (כולל שישי) באוני משמונה בבוקר ועד שהשרתים סוגרים את הבניינים
איכשהו יצא שפתאום נפלו עליי 4 עבודות במקביל ואני כל היום מול המסך של המחשב מקליד את השטויות שלי בתקווה שאיזה מרצה בן 487 יסכים לפתוח את שער הרחמים ולהפניק אותי באיזה ציון נורמלי.

והאמת אם אנחנו כבר בענייני הקלדות למחשבים יש משהו מאוד חשוב שאני רוצה לחלוק איתכם,
אצלנו באוני' יש מספר חדרי מחשבים אבל אתה רוצה באמת מחשב נורמלי אתה חייב לפצוח במסע לבטן האדמה,
או כמו שקוראים לזה אצלנו, לחוות מחשבים.
עכשיו רק כדאי לסבר לכם את האוזן, בשביל להגיע לשם אתם צריכים לרדת שלוש קומות מתחת לפני האדמה
לחלוף על פני חניון תת-קרקעי ולקפץ על רצפת p.v.c חורקת,
אז במילים אחרות אם יש לכם עבודה להגשה וגם אתם רוצים להתמגן מהתקפה אטומית זה המקום בשבילכם.
אז כמו שאתם בטח יכולים לדמיין אני מצאתי את עצמי שם היום ולא בגלל שחששתי שהגמד האירני ילחץ על הכפתור,
לא ולא אני הייתי שם בשביל עוד איזה עבודת מחקר מטופשת להחריד שאני מכין (ואל תשאלו אותי על מה כי גם אני לא ממש סגור על זה).
הקיצציס באמצע שאני יושב שם ומתקתק קרה הנורא מכל,
פתאום משום מקום ובלי התראה מוקדמת המסך שלי הפך כחול וכל מה שהיה שם נעלם תוך שנייה ,
ממש כמו הקריירה של סבלימינל והצל
העכבר הפסיק להגיב,ממש קיבל שיתוק עכברים טוטאלי וגם המקלדת קפאה אז עשיתי את הדבר היחיד שאפשר לעשות במצב כזה, תפסתי את המסך בשתיי ידיים וצרחתייי:
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מהצרחות שלי הטכנאי מחשבים הגיע, תפסתי אותו בחולצה ואמרתי לו:
בבקשה ד"ר ,תעשה משהו ,תציל את העבודה שלי.
הוא הסתכל עליי במבט חמור ואמר-אני מצטער אין שום דבר שאפשר לעשות חייבים לעשות ריסטרט.
אמרתי לו, אני דורש חוות דעת נוספת ,
אז הוא אמר לי –טוב, אתה גם היסטרי וצווח כמו בחורה .



בשלב כזה לא נותר אל להרים ידיים ומבט אל השמים ולזעוק:
זהו עונשו של מי שבא סחי ללימודים

והמבין יבין...