חזרתי ואני חייב לומר לכם שהתגעגעתי אלכם
אני יושב פה ומהרהר למה נפרדנו לכל כך הרבה זמן?
למה בכלל?
האמת שזה ממש לא משנה, אני מסתכל על כולכם ואני חייב להגיד שאתם נראים טוב
באמת שאתם נראים טוב
התחלתם ללכת לחדר כושר או שאתם פתאום בקטע של יוגה ופיטלאטיס
כי אני מסתכל עלכם ואתם נראים טוב, אתם באמת נראים טוב
וככול שאני מסתכל עלכם יותר אני לא מבין למה נפרדנו לכל כך הרבה זמן
ימים קשים עברו עליי,
אני רציתי לכתוב לכם בכל מקום בכל זמן
אני זוכר את הימים האלה שלא יכולתי לכבוש את הדחף והייתי תופס את המחשב הראשון שהיה נקרה בדרכי ומתחיל לכתוב, הייתי מתקתק בטירוף על המקשים עד שפתאום הייתי שומע צעקה :
"בחור, מה אתה עושה, תעזוב את הקופה"
ניסיתי תחליפים באמת שניסיתי, הייתי כותב פוסטים שלמים על דפים, דפים אמיתיים,
דפים כאלו שהיו צריכים לגזום חצי מיערות הגשם של פרו בשבילם
דפים לבנים חלקים, כאלה מהסוג שבגללם לאיזה שבט במרכז אמריקה יש עכשיו פחות צל,
הייתי יושב וכותב עלהם פוסטים ארוכים ומצחיקים, כותב ומשאיר אותם על השולחן
אבל בבוקר לא הייתה מחכה לי שום תגובה שום, הערה סרקסטית,שום סימן שמישהו קרא וצחק, כלום!!!!
אז אני שואל אותכם שוב למה נפרדו בכלל???
אבל אני חייב לשאול אותכם משהו
בזמן שנפרדנו,
הלכתם לבלוגים אחרים ?
אל תתביישו אני אבין את זה
אההה.... הלכתם הא?
זה בסדר, אני מבין אותכם
אז איך היה עם בלוגים אחרים, איך הכתיבה שלהם ,יותר קולחת, יותר זורמת משלי
הפוסטים שלהם היו יותר ארוכים מהפוסטים שלי
ומשפטי המחץ שלהם, איך הם היו, הם היו חריפים יותר?
אבל זה לא משנה ,אני מוכן להשאיר את זה מאחוריי אם אתם מוכנים
לא משנה מה היה בזמן שנפרדנו,
אבל האמת היא שאני יודע למה נפרדנו
אני הייתי מסתכל עליכם ורואה את עצמי
ואני ממש לא אהבתי מה שראיתי
אדם פסיכוזי עם אישונים צבעוניים
איש עם יותר גולדסטאר מפלסמה בדם ופחד במה
הייתי מכור לדממת הקהל
בלילות הייתי יוצא אל המרפסת ונואם אל חתולי הרחוב
הייתי מעמיד חלזונות בשלשות ומכריח אותם להקשיב לדברים שכתבתי
אבל לא עוד
מעכשיו הכול משתנה
מהיום אני אדם רציני ועמוק, הפוסטים יעסקו בניואנסים באומנות פרה מודרנית
כל משפט יהיה מדוד ויראה כאילו נלקח מביטאון מחקר מדעי
כל מילה וכל אות ישבו במקום שלהם בצורה שתגרום לאבשלום קור להשפריץ מעונג...
או שפשוט במקום זה אני אגדיל את המינון של הג'יימסון בתזונה שלי ונמשיך לעשות שמח
לפני 16 שנים. 15 בדצמבר 2007 בשעה 14:43