לא אחד, לא חמש ולא שמונה ג'יימסונים עברו דרכי אתמול
11
כן מה שאתם שומעים, אחד עשרה כוסות של ויסקי אירי איכותי עברו לי במערכת
ואני לא מדבר צ'ייסרים קטנים וחביבים,
אני מתכוון לפאקינג מנות מלאות בכוסות אולד פאשן עם תחתית זכוכית עבה וקובית קרח אחת בפנים,
אבל לא באתי היום לספר לכם היום על ההתעללות שאני מעביר את הכבד שלי כל שבוע או משהו כזה.
באתי היום לדבר איתכם על משהו חשוב ומוזר, זה הולך ככה אתמול שנייה לפני שנרדמתי על המיטה
(או ליתר דיוק איבדתי הכרה והדבר היחידי שמנע ממני ביקור במיון עקב פגיעת ראש היה המזרון)
חשבתי לעצמי כמה נורא הולך להיות מחר בבוקר, האנג-אובר נוראי, סחרחורות, בחילות, צלצולים באוזניים ובגדול פשוט תחושה כאילו מישהו לעס והקיא אותך.
לכל הדברים האלו הייתי מוכן, אבל למה שבאמת קרה הבוקר ממש לא הייתי מוכן בשיט,
אני מתעורר(כבר התחלה טובה) פיכח לחלוטין ונטול כאב ראש, בלי בחילות ואפילו בלי צלצול באוזניים,
לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני מרגיש כל כך טוב אחרי מאורעות ליל אמש,
ידעתי שחייב להיות מחיר שאני אצטרך לשלם בעבור ההתעללות בגוף שלי ואכן כעבור חצי שעה זה בא,
היפה תפסה אותי עומד באמצע המטבח ומזמזם:
Happy nation living in a happy nation"
Where people understand
And dream of the perfect man"
מה אתה לכל הרוחות שר , ואני בצורה הכי טבעית עונה לה ace of base
כן כן מה שאתם שומעים, כתוצאה משתייה מרובה נפגע לי החלק במוח שאחראי על הטעם המוזיקלי
ואני נהפכתי בין ליל לגרופי של מוסיקה שוודית דלוחה משנות ה-90.
אני לא מבין איך לא גילו את זה קודם, עכשיו לפחות אני יכול להבין את כל המסכנים ומסכנות שמגיעים להופעות של אריק ברמן ושל קרן פלס, הם ללא ספק סובלים גם מפגיעה בבלוטת האיכות המוזיקלית במוח.
עכשיו תסלחו לי ילדים וילדות אבל אני הולך לשים את HITMAN 4
ולתת בראש יחד עם ד"ר אלבן
Sing Hallelujah bitch
לפני 16 שנים. 4 באפריל 2008 בשעה 13:14