יוצא מדעתי בדרכי שלי

מכיוון שאנחנו לא שוויץ יוצא מצב שמידי פעם כל אחד מאיתנו צריך לתרום את חלקו,
בגלל שלא האמינו לי שתרמתי בעבודה מצאתי את עצמי נקרא לשירות מילואים בדרום.
איך שקראו לי ישר רצתי להצטייד ולארוז את כל מה שצריך לוחם מחוספס וקשוח מהשורה הראשונה;
 טלק
 מגבונים לחים
 רפידות אורטופדיות
 שפתון נוגד יובש
 וריזלה (כי אתה אף פעם לא יודע איזה שדה תמצא פתאום באמצע המדבר...)

הקיצר, 12 שעות אחרי שעזבתי את הציוויליזציה (להלן- חיפה סיטי) מצאתי את עצמי מחויל
ועם מספיק ציוד צבאי בשביל לעשות הפיכה צבאית במדינה קטנה בדרום אמריקה.
האמת, אומרים שכשאתה על מדים, שם עלייך את האפוד עם הנשק ופק"ל עם ציוד ששוקל 40 קילו
אתה מרגיש את האדרנלין משתחרר לך בגוף, משום מה הדבר היחיד שהרגשתי משתחרר זה החוליות בגב התחתון שלי,

בכל מקרה אחרי סיימנו לקבל את התדריך בנודע למשימה נכנסו לכלי המשוריין שלנו ויצאנו לדרך,
עכשיו רק שתבינו, מדובר בכלי משוריין שיש לו מנוע של מכונת תפירה, מהירות כמו הזרימה של הירדן לים המלח
ומושבים שנפסלו לשימוש על ידי האינקוויזיציה הספרדית.

אחרי שעה של נסיעה בערך ואחרי שתפסתי תנוחת שינה שהייתה מוציאה שריקת התפעלות
מנערת גומי סינית
קיבלנו הוראה להתכונן לכבוש איזה גבעה מסכנה שלא עשתה לנו כלום.
אז אמרתי טוב, אם צריך אז צריך, שמנו כל אחד על גבו חצי יקום ויצאו אל הקור....

רבע שעה אחרי זה שסיימנו את ההשתלטות, התנהלה השיחה הבאה בקשר:
 מוקד כאן 6, השתלטנו על הגבעה, הר הבית בידינו, צנחנים בוכים בכותל
 מצחיק מאוד 6, שינוי משימה, תחברו לפלוגת שירון ותכבשו עוד יעד
 טוב אנחנו חוזרים לכלים
 שלילי, תמשיכו רגלי
 מה רגלי? את נורמאלית, את יודעת כמה זה רחוק, איזה קור בחוץ וכמה שזה ממש לא בא לי
 אלו ההוראות.

אחרי דיון קצר בנוגע למה עושים, שבו עלו הצעות כמו להזמין מונית ספיישל לאמצע המדבר שתקפיץ אותנו,
או עריקה לצד השני, נכנעו והתחלנו לצעוד בחושך בקור לעבר היעד הבא,
באותו זמן שצעדנו הרגשתי משהו זורם לי בוורידים, משהו חזק, עוצמתי.
בהתחלה חשבתי שזה ציונות, הרואיות, מאצ'ואיזם, אבל אחרי כמה דקות התברר לי שמה שהרגשתי זורם לי בדם
זה שאירות גלפידיך סינגל מאלט 18 שמצא את דרכו לגרון שלי לפני פחות מ 24 שעות.

בכל מקרה אחרי עוד סיבוב של לחימה אל מול עוד גבעה שכל פשעה היה שהיא פשוט הייתה שם
(דרך אגב, תגידו נגמרו כל הארגוני טרור במזה"ת שאנחנו נלחמים עכשיו נגד גבעות?)
הודענו שוב למוקד שהצלחנו להשתלט גם על הגבעה ההיא
(למרות שהיא דווקא הפגינה קצת התנגדות) ואז התנהל עוד שיחה:
 מוקד כאן 6, יעד שני בידינו, אני הולך להכין קפה
 טוב מאוד, שינוי משימה,
 מה?
 כן, תקשיב
 לא, תקשיבי את.....
באותו רגע נשבר לי, הסברתי לה בדיוק מה אני חושב עלייה, על אימא שלה,
על העיסוק העתיק של אימא שלה, ומה בדיוק זה ההגדרה שלה בתור בת של מישהי עם עיסוק קדמוני.

מה אנחנו לומדים מזה ילדים וילדות?
שמילואים זה חשוב ומכיוון שלא כולנו יודעים לשחות אז כדאי שנחזיק צבא חזק,
אבל תמיד תזכרו מה אני אומר לכם:

אל תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה שלך,
פשוט אל תענה לה שהיא מתקשרת.