רגעים מושלמים וגם לא…

מה זה באמת משנה 

כל עוד יש תנועה :)

הוא מלווה אותי הביתה

מכניס את כף ידו בכף ידי

נלך בשקט אני אומרת

הרחוב כבר ידבר בשבילנו

אויר מלוכלך ירפא את פצעינו

טפטופי צעדינו ישאו את משקל הרגע הזה והבא אחריו

היד שלו מחממת את גופי

מרגישה איך המגע זורם בדם שלי

חבל, חבל חזק, שזור חוטים חוטים

סדוק, מחוספס, קצת שורט, בצבע טבעי

מלופף כצמיד על פרק ידינו

ישנם חבלים שנקשרים בלי מגע

הם היו שם בדיוק ברגע הנכון

אני מלטפת את כף ידך

חשה את טיפות קצות אצבעותיך

מבקשת אותך קרוב אליי

אני בערות, האש ניצתה

יש לי צורך עז להגיע הביתה

ולפתוח הכל

להיחבט אל מול קיר

להרגיש את הקרירות, לחי ומצח

ואתה עומד שם

מאחוריי

מביט בי

משתהה

מרגישה את רצונך כצמרמורת שחולפת לאורך גבי

אתה מתקרב

קצב נשימותייך הולכות לקראתי

אני דרוכה

רטובה

נשענת

נזכרת שפרק ידינו קשורות

ואני צונחת בתודעתי עם ידיעה שאני סומכת עלייך

ואתה יכול לעשות בי כרצונך

יודעת שזה הכי נכון וטוב עבורי

נוזלים מפשירים את גופי

צורך חזק עולה

עונג שוטף את מגירות ליבי

ופעימות עורי

אתה מתקרב

מרפרף

נוגע בחטף

ואני נושמת אותך אליי.

גלים של תשוקה מתנפצים

שובר גלים נשטף

אל מול קצף לבן

אתה מפשיט אותי

הבגדים נפרדים ממני כמו שריטות שמשאירות סימנים על קנבס צבעוני

אני נצמדת לקיר

מקשיתה את גבי

מבליטה את אגני, המבקש

להרגיש אותך קרוב

חזק

ניצב

קשוח

משתוקק

נאחז

חודר

ועטוף בתוך רגע שאתה

ורק אתה מנצח עליו.

אני נכנעת

כמעט מתפרקת

וצונחת

אתה טופס אותי בין זרועותייך

דוחף אותי חזק

ידך נכנסת בין רגליי

אנקה נשמעת בחדר

ואז

אתה לוחש לי באוזן

בוקר אור מתוקה שלי

הגיע הזמן להתעורר.

אני אוהבת אותך

אותך בתוכי

אותך מניף אותי

אותך עוטף אותי

אני אוהבת אותך מתמלא

נעטף בזרועות של אחר

אני אוהבת אותך שלם אוהב

אוהב אותך

אוהב אותי

אוהב את מה שבנית במו ידייך

אצבעות אחת אחת

בשקט

ברחש

בהתפוצצות

בשינה מתוקה של יום שישי אחר הצהריים

בכוס יין

וציפייה שהנה יש מפגש חדש ואיחוד

ועולם מתקיים בתוך עולם

והכל מובן, מתקיים

מגרה, מעורר

והעיניים והמבט

לטבוע בו

לקבל את הצורך

את האהבה

להבין שיש הכל מהכל

והכל מתקיים

בכל כך הרבה זויות

והאהבה שלנו כל כך

אבל כל כך מיוחדת

ויום אחד נתבונן

אחרי שיעור

ואחרי אין ספור ליטופים

פיצוצים פיצוצים

שמובילים לרעד

והמחסומים נשברים

והזכוכית נשברת

והנה מתגלה לאיטה שכבה ועוד שכבה

ועומק בתוך מים צלולים שזורמים בנהר

והנהר כמו נהר

ניצב בתנועה של עצמו

ואתה

ואני

ואנחנו

קסם

קסם בריאה

ריקוד של נשמות ותנועה

מאפשרים אחד לשניה

לאהוב

להתנסות

זה לצד זו

וזו לצד זה

בשפות קצת שונות ואולי לא

אולי זה רק פערי הזמן

ואולי

לא צריך לדעת

רק לזרום ולאהוב

ולדעת שמה שיש היום

כאן ועכשיו

הוא הכי טוב שלנו

הכי

אני אתה

אתה אני

והלילה הזה

של חלומות טובים

ורצון לטוב

ושיתוף

אני אוהבת אותך תמיד

בכל צורה

ידיו פתחו את ערוותה,

הבקיעו את אחוריה,

נטשו אותה, 

תפסו בה שוב, 

עינגו אותה עד שנאנקה,

מושפלת מאנקותיה,

מובסת,

מופקרת לכל דיכפין? 

אבל אז הוחזקה תמיד בצמידים שכבלו את ידיה זו לזו, אסירה מאושרת שהכל נכפה עליה, 

שדבר לא מבוקש מידה.

כאן זה היה מרצונה החופשי שנשארה כך, 

עירומה למחצה, 

בשעה שתנועה אחת, אותה תנועה שדי היה בה להקימה, די יהיה לכסותה. 

הבטחתה כבלה אותה לא פחות מאשר צמידי העור והשרשראות. 

האם היתה זו רק הבטחתה?

ועם כל היותה מושפלת,

ואולי דווקא משום היותה מושפלת,

כלום לא היה גם נועם בכך שכל ערכה נובע מהשפלתה זו,

מנכונותה להתכופף,

מצייתנותה להיפתח? 

קטע מספר שאני מאוד אוהבת :)

איזה כיף לחזור הביתה כל פעם מחדש 

הבית שלי פנימה 

לפעמים אני מתבלבלת וחושבת שזה שם 

על האחר 

על האחרת 

אבל לא 

זה הקול שלי תמיד 

הבחירות שלי מי נמצא סביבי 

מה אני שומעת בחוץ ואיך זה משתקף פנימה 

זה לא חייב להיות עמוק 

זה יכול להיות מצחיק 

שנון

קורע מצחוק 

מתוחכם 

כל מיני 

רגעים

כל הזמן רגעים 

הרגע הזה 

עכשיו 

ויש רגעי חסד 

שהכל מחובר ונכון ומדוייק 

לפעמים אם אני מבקשת עזרה מהיקום 

וחושבת שאני לא מספיק אמיצה 

הוא שומע אותי 

גם אמא אדם שומעת אותי 

זה תמיד שני קולות 

כן, … אני אישה 

באינטואיציה שלי אני אישה 

בפעולה שלי, באש, זה שילוב של לוחם שמניע את האישה שאני קדימה 

ואז 

קורא קסם 

כי יש חיבור 

ובטעות כתבתי חיבוק 

ואולי חיבור זה חיבוק של סינרגיה אמתית ומתחשבת 

שקוראת כאן ועכשיו 

אז שבת שלום לכלוב 

ולאנשים המיוחדים שיש פה 

ויש

למצוא לבבות שאמא אדמה שולחת לי זה החיים  

היא יוצאת לריצה קלה

קמה, מסתכלת קדימה, מתבוננת במראה לשניה,

אוספת את כולה והולכת לשטוף פנים.

מברכת, נושמת, משירה מבט קדימה,

עיניים אוהבות

היא תמיד הולכת קדימה, בולטת, מגנה על כל מה שנסתר ופגיע.

אני אוספת אותה בטייץ ירוק

ומתאימה לה חולצה מרפרפת, כזאת שנותנת לה אוויר.

האוזניות שלי, הטלפון, שותה כוס מים חמימים והופ החוצה לאוויר.

מתחילה לצעוד והיא אתי, מובילה קדימה, עם הפחדים, עם התלבטות ומוטיבציה.

מסתכלת אל האופק, הגשר הנצחי שאותו אני חוצה,

הרמזורים יושבים לי בול בקומפוזיציה,

לפעמים הם כולם אדומים, לפעמים הם כולם ירוקים

והשעה הזאת שבין עלות השחר משווה עומק ודרמה שמעתיקה את נשמתי,

ואני יודעת שזה הרגע להקליק ולתעד את ההרמוניה שבין הטבע למכניקה חומרית שימושית.

היא מרגישה הכל, יודעת לספר לי סיפורים,

לפעמים הם שמחים ולפעמים הם מורכבים וכואבים

היא שם לעכל, לתעד, להבין, לפשר, לאהוב ולהכיל כל מה שאפשר ולפעמים זה קצת יותר מידי.

אני שואלת אותה מה שלומה?

כן … גם במהלך הריצה, לפעמים היא נאספת ולפעמים פשוט יוצאת ומתפרצת.

ואז אני שלא מרגישה כל כך בנוח עם החופשיות שמתפזרת אוספת אותה בחזרה ומחסה.

לפעמים אינני יודעת אם היא זאת שמגנה עליי או שאני עליה,

אני רק יודעת שלבטן שלי יש משקל ומשמעות

וכשאני מלטפת אותה אני מלטפת אותי

באהבה גדולה

רואה את הסרט her

אני מסתכלת על הסרט הזה וחושבת עלייך

אני שואלת את עצמי אם לפעמים השיתוף והקרבה שלי מחברים אותך אליי?

אני רואה את הסרט הזה וחושבת על שיחה איתך

לפעמים אני מרגישה קרובה

לפעמים אני מרגישה שזה ככה קרוב

אני שואלת את עצמי אם התשוקה שלי מקרבת אותך אלייך? התשוקה שלי מקרבת אותך אליי? התשוקה שלי מקרבת אותי אליי?

המון שאלות

השקט שאני מרגישה עכשיו

אם הייתי צריכה לתאר אותו בתמונה אז הייתי מציירת אותך משקה את הגינה

עומד שם נוכח בתוך הדבר האחד הזה שאתה עושה

אני לומדת ממך כל כך הרבה.

איך אני מצליחה בתוך נשיקה איתך להיות פשוט בתוך נשיקה

בלי להיות בעוד מליון מחשבות אחרות

כשהייתי בסדנת קדרות

וישבתי סביב העיגול הזה עם החומר אז דמיינתי שאני החומר עצמו

Just melt with the material

Just be the material

וזה עבד

העבודה של להיות בתוך משהו אחד ויחיד בלי הרעשים מסביב

לנשום ולחזור אלייך לרגע שבו אתה מנשק אותי ולהפוך להיות נשיקה

המרחק, הזמן, המחשבה, השחרור, הזמן, הרגע, ההתרגלות

התרגול של היוגה כמעט באופן יום יומי

מדיטציה כמעט באופן יום יומי חיברו אותי לקרקע

קרקע שאולי אתה מרגיש אותה ומחובר אליה בצורה אחרת, שונה, מלאה ואני משקיפה מהצדלומדת, מקבלת השראה.

ב NLP קוראים לזה מודלינג

להעתיק ממישהו אחר שעושה את זה בצורה הטובה ביותר, לכתוב את הדרך, לשכפל אתהטכניקה ולבנות תבנית.

אבל בדרך לשם… 

ואולי קצת יותר עמוק מזה …