רגעים מושלמים וגם לא…

"אני יצור אמוציונאלי,

אני אוהבת שאני לא לוקחת דברים בקלות,

הכל אינטנסיבי לי-

הדרך שבה אני הולכת ברחוב,

איך שאמא שלי מעירה אותי בבוקר,

איך שזה בלתי אפשרי בשבילי כשאני מפסידה,

איך שאני שומעת חדשות רעות.

אני יצור אמוציונאלי,

אני מחוברת לכל דבר ולכל אחד.

נולדתי ככה.

אל תגיד לי שזה שלילי,

שזה עניין של גיל

ושזה רק בגלל שאני בת.

הרגשות האלה עושים אותי טובה יותר,

עושים אותי נוכחת,

עושים אותי מוכנה,

עושים אותי חזקה.

אני יצור אמוציונאלי,

יש דרך מסויימת לדעת,

זה משהו שהנשים המבוגרות כבר שכחו..

אני שמחה שזה עדיין בגוף שלי.

הו!

אני יודעת מתי הקוקוסים עומדים ליפול,

אני יודעת שדחפנו את האדמה יותר מדיי,

אני יודעת שאבא שלי לא יחזור,

אני יודעת שליפסטיק זה יותר מסתם SHOW

ובנים הם סופר חסרי בטחון,

ומה שנקרא טרוריסטים, לא באמת נולדו כך.

אני יודעת שנשיקה אחת תשנה את כל ההחלטות שלי,

ואתם יודעים מה, לפעמים זה מה שצריך.

זה לא יותר מדיי,

זה עניין של בנות.

אל תגיד לי

לא לבכות,

להרגע,

לא להיות כל כך אינטנסיבית,

להיות הגיונית.

אני יצור אמוציונאלי,

בדומה לאיך שהאדמה נוצרה ואיך שהרוח ממשיכה לנשוב.

אתה לא תגיד לאוקיינוס האטלנטי להתנהג יפה.

אני יצור אמוציונאלי,

למה שתרצה לסגור אותי או להשתיק אותי.

אני הזכרון שלך.

אני יכולה להחזיר אותך בחזרה...

אני אוהבת, תשמעו אותי,

אני אוהבת שאני יכולה להרגיש את הרגשות בתוכך.

אפילו אם הם עוצרים את חיי,

אפילו אם הם שוברים את ליבי,

אפילו אם הם מזיזים אותי מדרכי.

הם עושים אותי אחראית.

אני יצור אמוציונאלי,

אוהבת אוהבת אוהבת- להיות בת." איב אנסלר