רגעים מושלמים וגם לא…

May it be

When darkness falls

החשכה ירדה על הארץ

האבדות קשות

הכאב עצום

מחפשת את המילים

מחפשת את התקווה בין

יאוש לפחד וחיוך טועה של ילדיי שנמצאים אתי בבית

התהום שנפערה באדמות הארץ שמלאה בעשן מלחמה

לוחמים שיוצאים לקרב

מגוייסים נפשית ופיזית להיות הקו הראשון עבורנו

המדינה שלי

המדינה שלי שאני כל כך אוהבת

שנולדתי פה וגם אמות פה

כי זאת המדינה שלי

וצער המשפחות והחטופים שנמצאים במסע אימה מלא פחד וכאב

הקרובים והאוהבים שלי אומרים לי לא לצפות

לא לצפות !

איך אני יכולה לא לצפות בעיניהם הטועות

זה לא המעט שאני יכולה לעשות?

לכאוב איתם את כאבם

ואז לנשום לקחת אויר

לגייס את האופטימיות לצאת ולעזור

לתרום, לחבר, לבשל, לארוז משלוחים

ולהפיץ תקווה למי שזקוק וצריך

אני צריכה!

אני רוצה לצרוח תקווה

אני רוצה לראות את האור בקצה המנהרה

אז כן ! ועוד פעם כן !

לצאת להיות חלק

לצאת לעזור !

לחבק! להכין ! ולשאול מה שלומך? ואיך אני יכולה לעזור?

ולראות אור וחיוך בעיניהם של אנשים.

להראות לילדיי דרך של עזרה לזולת, הדדיות, שיתוף והירתמות למען אחינו וארצינו

בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות, למרות שבקלות השנאה עלולה לחלחל ולזהם כל חלקה טובה.

אבל לאור יש כוח

האור מגרש את החושך

ואני כותבת ומזכירה לעצמי שיש לי לב ואהבה ומוצאת נחמה ועוז ותושייה לפתוח יום חדש עםהמון כאב אבל המון רצון לתת מהנשמה.

אז כל אחד ואחת תהיו טובים לעצמיכם, לקרובים ועוד קצת אור החוצה לכל אחד שזקוק לעזרהכי ביחד אנחנו אור גדול.