היא ברמנית
הוא הזמין מיץ תפוזים
היא רואה מול עיניה בר שחור מטונף מאלכוהול מיצים שנשפכים והזמנות שיוצאות
הוא בא למצוא שקט
תפוזים…
אתה סגור על זה שבאת לבר אפל, מלא בעשן וכל מה שאתה רוצה לשתות זה מיץ תפוזים?
הוא אפילו לא סחוט טבעי
הוא רצה לומר לה שהוא סחוט, אבל שתק, שתיקה רכה והתבונן בדמות שניצבת לפניו.
שפתיים בשרניות, עיניים שרואות הכל, ניצבת בתוך תנועה של אנשים, כל אחד והרצון הסמוישלו, שוטפים את הדרך … מזיזים אבנים טועות
אז מה אתה עושה פה? היא שואלת.
הוא מתבונן בה, משיר מבט לתוך עיניה
כמה שעיניים יכולות לדבר, הן יודעות לספר סיפור, דרך…
הוא חושב.. מהרהר, לוקח שלוק ממיץ התפוזים שלו, מגרגר את המיצים בתוך הפה. בומים בחוץמרעידים את המקום… בימים אחרים הבומים האלה מזכירים לו סיפור אחר ותחושות אחרות.
הוא מחייך
אז מה שמך הוא שואל?
ניקיטה היא עונה
אני נירו
נירו .. היא מגלגלת את השם בפיה
אז מה מביא אותך לשתות מיץ תפוזים במקום כזה הערב… לבד?
הוא לוקח נשימה
מחייך אליה במבט מבוייש וקטן…
איך ומה הוא אמור לענות על שאלה כזאת… איך בכלל מתחילים.
באתי למצוא שקט בתוך כל הרעש.
זה קורה לך שיש לך שקט בתוך כל הרעש כשאת נמצאת פה כל ערב?
האם יש לך שקט?
היא מחייכת,
תן לי לחשוב על זה רגע, להגיש כמה משקאות, בקרוב אחזור אליך עם תשובה.
התשובה והשאלה מטיילות בתוך המחשבות שלה שמתערפלות בתוך עשיה.
היא יודעת
היא יודעת שכשהיא עסוקה יש לה שקט
השקט שלה מרפרף
נכנס לדאיה
כמו נשר שממריא ופורש את כניפיו וצף בכחול, צף בין טיפות מים שמרחפים באטמוספירה… עננים לבנבנים שמעטרים את הכחול הגדול, לפעמים הוא גם אפור ולפעמים הוא גם שחור.
אז שקט …
כן שקט
האם הוא יחסי?
היא חוזרת אליו
הוא מעניין אותה. בלי יותר מידי מילים.
היא אוהבת את המרחב ואת החיץ, את הזמן הזה שהיא יכולה לחשוב, לתפוס, להחזיק, למזוג, להגיש ולרוץ עם עצמה ועם האנרגיות שמתרוצצות סביב.
השקט מסתובב סביבי
מנהל אתי שיח
אנחנו מסתדרים די טוב
היא משתפת.
לשישי שקט
לתקווה לימים טובים
לאור שאני מדליקה כל יום
בעצמי ובאהובים שלי 🕯️🕯️
