באחד המפגשים עם המורה הנדירה שלי היא הביאה למפגש את השאלה
במה כל אחת מאיתנו מתמידה?
וזאת חתיכת שאלה בשבילי…
כל אחת חיפשה ואפילו מצאה …
אני אמרתי
אני מתמידה בחוסר ההתמדה שלי.
היכולת והבחירה שלי להיות מים מאפשרת לי לבחור ולנוע דרך הדרך ובתוכה
המעגלים והמחזוריות נעים זה לצד זה והקבלה אולי זה הדבר היחיד שמניע אותי. אולי הרצון לקבלה.
המורה השניה שלי שהיא סוג של מכונת הנשמה ( כן ככה זה ביוגה ) אומרת שיש דברים שאי אפשר לזוז מהם או לפחות תמיד למצוא את הדרך חזרה הביתה, לארגן את האיברים הפנימיים ולהשיב אותם לפעום במקומם, לרווח, להנכיח, להכיר, ללמוד, לזהות, לבחון.
בתוך למידה וסקרנות יש את הילדה, זאת שרואה ומתרגשת בפעם הראשונה, מסתכלת בעיניים אופטימיות כל פעם מחדש על הכל באופן פשוט ונקי ורענן, וגם לפעמים לא.
לא קמה מוקדם, לא רואה את חצי הכוס המלאה, לא בא לה…
אבל הכי כיף שזה כן.
ואז אני זוכרת להודות על הכל, גם על הלא.
בוקר אור עולם
ואיזה יופי שיש דברים קטנים שאפשר לנשום דרכם ולגלות אותם כל פעם מחדש כאילו שזאת הפעם הראשונה,
כמו לראות לצלם פטריות בצידי הדרך.
יום נעים ושקט
בבקשה אלוהים תכניס אור בתוך החושך ותשיב לנו את השקט בארץ המובטחת.
וכן תזרע אור ואהבה בלבבות האנשים
כי חם ועצוב וגם דייי
דייי למלחמות
