היום אני מבקשת סליחה מהילדה הקטנה שלי
זאת שליוותה אותי מתחילת הדרך וזאת שמלווה אותי עד היום.
זאת שפגשה אהבה גדולה
וזאת שפגשה איום איום ונורא בילדותה.
אני מבקשת סליחה על כל הרגעים שבהם לא ידעתי להקשיב לצורך שלך
אני מבקשת סליחה על כל הרגעים שבהם הייתי פחות אמיצה לקחת את ידך ולקפוץ איתך למים
אני מבקשת סליחה על רגעים שבהם את מקישה על דלתי, הדלת של זאת הבוגרת והגדולה שפגשת והתחלת להכיר את כף ידה הנעימה והמכילה, ואת זאת ששוכבת איתך על הדשא ומסתכלת איתך על הכוכבים … רק שלפעמים זאת הגדולה לא תמיד מבינה בדיוק מה את מבקשת, ואיזה טריגרים עדיין יושבים שם בפינת החדר החשוך.
אני מבקשת סליחה על ימים שבהם ביקשת רגע של מנוחה והתבוננות ותרגמתי את זה למשהו אחר ורציתי אני להיות הקטנה איתך.
לרוץ, לחקור את הגבולות, לפרוץ את החומות ולפעמים גם
להטיל אשמה
לא לקחת אחריות
להיות ביקורתית
ואפילו לפעמים קצת חדה ועוקצנית.
סליחה על סליחה וסליחה
סליחה על דילוגים ועיגול פינות.
ואולי אסכם ואומר שאחרי כל הסליחות יש מקום שהתפנה
לומר לך תודה
תודה שאת ממשיכה להאיר לי את הדרך
ולהזכיר לי חלומות
ושהעיניים שלך כל כך תמימות שמתוכן את מגלה לי שסקרנות זאת הדרך להתפתחות.
את הילדה הקטנה שלי שאני כל כך אוהבת
וכל כך מעריכה
על צעדים קטנים וגדולים
את בשבילי ליאת הקטנה והמתוקה, היום את לי בכל כך הרבה מובנים.
האני השלימה.
אני רוצה כזה !!! אומרת גם הקטנה וגם הגדולה.
ואיך שאנחנו אוהבות לרקוד ולעוף באויר הכי גבוה שרק אפשר ❤️
