ישבנו בסוכת האבלים
תמונות וסיפורים שרצים בנינו
חיילים יוצאים ונכנסים, איך אפשר להעביר את כל מה שהחושים שלי קולטים ומרגישים?
ניחום אבלים לא קל לי, אני מניחה שלכולנו,
אני באה לומר לה שלום, אני מחזיקה את ידה, מרגישה את הרגישות שלה בקצות אצבעותיי, היא מכירה אותי אבל לא ממש זוכרת, בדיוק יצאה משיקום, האחיין שלה, לוחם גולני, אני מלטפת אותה בשיער ובלחיים, דמעות עומדות בעיניה, היא מתאפקת, אני נושמת ושולחת לה אהבה ותמיכה מהלב. היא רוצה את היד שלי, כנראה שהיא מרגישה נחמה. לאט לאט אני משחררת ומתיישבת.
שיחות רצות סביב, סיפורים ואהבה והיום הזה, הרגע הגורלי. אין חזור מהרגע הזה, המון רגעים של אין חזור בשנה האחרונה. בא לי לבכות ולקלל ולאהוב ביחד.
חמלה, אני יודעת שרק החמלה יכולה להביא רכות הכלה.
הוא הגיע, גבוהה רחב, וחסון על מדים, התבוננתי בו בעיניים של אימא ואישה וישראלית ויהודיה ובכל כל כך הרבה זויות ברגע אחד.
בשפה פשוטה הוא היה חתיך הורס למות! לא ראיתי את פניו, רק הרגשתי את הנוכחות שלו, הנחישות והרצון להיות שם, להיות ! פשוט להיות !
הוא לקח אלבום זכרונות של עידו ופתאום הוא התיישב מאחוריי בשולחן, הצצתי על המדים שלו, הזרועות שלו חסונות, מבנה גוף רחב שיכול לעטוף אומה שלמה עם מדי של עלי זית.
הוא התחיל לכתוב, האצבעות שלי מדגדגות, אני רוצה לצלם את הרגע, את זה שהוא מתיישב שם ופורק את הקשר, את החיבור את האהבה לזה שהוא איבד לפני שניה אחת של נשימה.
אני מצלמת פינה קטנה ממנו, גונבת רגע של אינטימיות.
הוא ממשיך לכתוב, פורט על הכתב, הכתב שלו בטוח, ואסטתי, עדיין לא ראיתי את פניו ולא הסתכלתי בעיניו.
הדיבורים ממשיכים, איילת מכינה לי מים חמים עם נענע,
תאני מסתובבת, פונה אליו ומבקשת רשות לצלם, אומרת לו שאצלם בלי פנים. הוא מסתכל עליי, - ילד, ילד של החיים, פנים רכות ותמימות, עיניים כחולות של ים שקט ורגוע. הוא אומר לי, את יכולה לצלם אותי.
אני לא מסוגלת, משהו בי לא רוצה לחשוף את הפנים היפות והמתוקות שאוצרות בתוכם נפש של לוחם.
אני מחייכת אליו ואומרת תודה.
יום כיפור בפתח, וסליחה, ועיבוד, ושאלות, ואובדן לצד אהבה, כמה אהבה.
תודה על הזכות ללכת לים היום לטבילה ולהעניק לעצמי טקס הסרה וכוונות לשנה שתבוא עלינו לטובה.
לשוב הביתה.
הריני מקבל על עצמי
לאהוב, לאהוב
מכל השינאה שבתוכי
לאהוב, לאהוב
לא כל העולם אשם בבעיות שלי
בהפסדים ובספקות שלי
ואיפה כל המעשים והמידות שלי
הריני מקבל על עצמי
