מישהו חכם פעם לימד אותי
כשעוד הייתי ״נשלטת״ צעירה
עם סאב פרנזי ומעין להיטות
כזו שאי אפשר להסביר לזר.
שלמרות הבילד אפ בין מפגש למפגש
והשקיקה להיות תחת זרועו
לא כל מפגש מדלבר.
לפעמים, כגודל הציפיה
ככה האכזבה.
הרי, בואו לא ניתמם.
במיוחד לנו, הנשואים,
שמנהלים מערכות משניות
כל מפגש מגיע עם איזו ציפיה לשבור שיא חדש.
ולפעמים?
זה דווקא כשאין בילד אפ מטורף.
בלי סקסטינג מהבוקר עד הלילה.
בלי תמונות מטונפות.
בלי תיאורים גרפיים של מה אני אעשה לו
ומה הוא יעשה לי.
ככה פתאום – זה פשוט קורה.
מפגש כזה שמעיף לך את הראש!
כזה ששני גופים פשוט מתקשרים
ומצליחים להפיק עונג עילאי
האחד מהשני.
בלי הרבה מילים
בלי הרבה תכנונים
פשוט
להיות ברגע
נוכחת
קשובה
מעונגת
בקצה
ושם,
שם קורה כל הקסם.
לפני כמה שנים
פינקתי את עצמי
בסשן אצל אלון גושן
(מי שמכיר מכיר 😉)
והוא פתח לי איזו צ׳אקרה
של עונג מטורף
שמתחיל מהמוח
וזורם מטה
עד קצות האצבעות
בידיים וברגליים.
העוצמות משתנות
וטרם, הצלחתי לשחזר את זה
כשיש מישהו לצידי.
עד היום!
אז קודוס לאבוש שלי
שמצליח לפצח אותי
ואת המוח העקשן שלי,
ולשחרר פינות אפלות וטעימות
שחבויות ושמורות למובחרים ביותר.
יש חיבורים שפשוט פותחים צ’אקרות.
יש אנשים שפשוט יודעים איפה ללחוץ.
ויש רגעים… שהם פשוט קסם טהור בקצות האצבעות.
#כיאניגםגורתAI
