במפגש האחרון עם אבוש
הודעתי לו
שב- 16.6 אני מבייצת.
אבל לא סתם ביוץ,
זה שיא הביוץ!
מהימים האלו שאת מתעוררת
הברז נפתח,
וכל היום את מטפטפת.
ל א מ ש נ ה מ ה א ת ע ו ש ה
וכמה את מנגבת.
נשבענו שלא משנה מה
נפגשים!
מי בכלל חשב או פנטז
שתתחיל עונה חדשה למלחמה.
עונה קצת יותר מפחידה מקודמתה.
אולי זה ההורמונים של הביוץ,
אולי זה תחושת ״סוף העולם מגיע״,
אבל הגעתי לרמת חרמנות ורעב
שלא תבייש חזרזירה בדיר.
זה הרגיש הכרחי.
אסקפיזם חיוני.
ואני חופרת לאבוש כבר ימים
כמה מחרמן זה להזדיין
לרקע פיצוצי רקטות
ואזעקות.
ואבוש שלי?
הוא הגיע
הצמיד
חפן
לפת
ריתק
סטר
הפליק
ירק
ליקק
חנק
ובעיקר
זיין אותי עמוק, לאט וחזק
בדיוק כמו שהייתי צריכה!
עד שנשאר ממני,
בליל רוטט של מיצים וזיעה,
ללא יכולת להוציא מילה.
אחרי התאפסות מהירה
ביקשתי שיסע הביתה
בזהירות ובמהירות
לפני שהערב ירד והאזעקות יתחילו.
ואני,
התגנבתי חזרה אל השגרה
עם שיער סתור,
לחיים סמוקות,
כוס שעדיין מטפטף
את אבוש שלי,
ותחושה שהמפלצת
חזרה לנוח עמוק
בתוך המגירה.
לבינתיים לפחות,
עד הפעם הבאה.
