מכירים את השלט בכניסה ל*שם העיר שמור במערכת*, סטייל הוליווד הזה?
אז היום בדייט עם בסטוש החלטתי לקרוא לו "פנינת השרון". למה? ככה.
כי הוא באמת פנינה של בן אדם.
הוא כזה בחור טוב, שזה כמעט מציק.
הוא פשוט...טוב.
נקי (ליטרלי מכל הצדדים והכיוונים).
בלי בלופים,
בלי שטויות,
ועכשיו כשאני מכירה אותו לעומק
אני בוחנת אותו.
מנסה לתפוס אותו
אם הוא מחרטט..
את המילים שלו,
את המימיקה..
את העיניים שלו.
הכל מתיישב בול.
הוא פשוט בנאדם טוב.
הייתי אומרת שהוא טוב עד כדי טמטום (בלי להעלב חצוש)
אבל האמת, הוא מודע לזה.
הוא כזה חד ועירני שהוא בוחר להיות טוב.
במודע. וזה מטריף אותי.
מה יוצא לך מלהיות כזה טוב כל הזמן? (רמז: לא הרבה).
היום הוא התנצל. כמה פעמים, על זה שבסופ"ש לא היה קשוב אליי כל כך.
אני כבר רגילה לשריון בונקר שלו, אז הופתעתי.
הוא אפילו שיתף אותי קצת על התקופה הקשה שהוא עובר ולרגע ראיתי סדק קטן בשריון, וזה היה כל כך אנושי ומרגש.
ואתם יודעים מה מעצבן?
שהוא ימשיך לחייך.
גם כשטוב וגם כשרע,
יחייך עד שיכאבו לו החדודים (שאין לו)!
ואז הוא בטח יהרוג אותי
(הוא יודע איפה אני גרה)
על חשיפת צדדים בו שמעט מאוד מכירים.
וגם על זה שאני אומרת שהוא בנאדם טוב.
נחמד לעצבן אותו גם מידי פעם.
שרק לי יצא עשן מהאוזניים?
בשביל מה אני בסטי?!