אמנם אין לי איזה רפרטואר מפואר של בדס״מ
אבל החלקה שלי, שלי.
אני יותר בקטע של איכות מאשר כמות.
עם השולט הראשון שלי,
הייתי נשלטת…איך נאמר?
יותר נמרצת
יותר נרגשת
פשוט,
יותר.
וכל מיני דברים,
שהיו נראים לי כ״כ חשובים בזמנו,
היום במרוצת הזמן והניסיון
מתגלים לי ככאלה דבילים.
היה לי ממש חשוב למשל,
להיות הראשונה שאיתה הוא יחווה אקט בדסמי.
וכל ״אקט״ שהוא כבר ניסה או חווה בעבר
ממש ירד מהפרק מבחינתי.
למה?
כי אני לא אהיה הראשונה שאעניק לו אותו.
זה ממש דבילי.
כולנו מגיעים עם עבר ושק חוויות,
ובעצם, בהגבלה הזו שלי, מנעתי משנינו,
את החוויה עצמה.
שבכלל אין לה קשר לאם זו הפעם הראשונה או לא.
כי היא בכל מקרה הייתה הפעם הראשונה של שנינו ביחד.
היו גם כל מיני דברים,
שהוא היה עושה לגוף שלי
שהיו מדליקים ומעירים אותו בשניות.
כמו למשל, כשהוא היה מזיין אותי בדוגי
ולוחש לי באוזן איזו זונה מטונפת אני…
הוא תמיד היה מושך לי את העור בגב,
והפעולה הזו הייתה ישר פותחת את הברז למטה.
זה היה פיצ׳ר שהוא גילה לי על הגוף שלי.
שאף פעם לא חלקתי עם אחרים 🙈🙈
איזשהו צורך שלי,
שיהיו לו משהו על הגוף שלי.
שהוא רק שלו.
גם אבוש שלי
פיצח הרבה מאוד קודים על הגוף שלי.
ביתר קלות אם יורשה לי לומר.
וגם את המובים שלו
אני שומרת בקנאות טוטאלית
רק עבורו.
ובתור אחת,
שתמיד שמחה לחלוק ולשתף,
לחלק טיפים לכל חברה שרק תוהה
איך תפלפל קצת את היחסים עם בעלה.
את הדברים הקטנים האלה
שבטח הם אפילו לא מודעים אליהם,
אני שומרת רק לעצמי.
(טוב, עכשיו זה קצת חשוף גם לכם)
אין מה לעשות,
בשבילי,
ככה זה.
שחור ולבן.
הפרד ומשול.
במאקרו
אני בוודאות מפספסת!
אבל כנשלטת,
אני רק במיקרו!
עולמי צר כעולמה של נמלה.
והיא אוגרת במחסן החוויות,
את כל הדברים שרק אפשר.
דוחסת דוחסת דוחסת
קצת כמו הארון של מוניקה.
עם כל דבר חדש,
דלת הארון נפתחת לחריצון קטנטון..
הדבר נזרק פנימה,
ומהר הדלת נסגרת שמא משהו יברח החוצה.
אולי תעבור עוד שנה,
של ניווטים בעולם הא-מונוגמי/בדס״מי,
אתבגר עוד טיפה,
ואולי אגלה,
שזה לא כזה נורא,
לחלוק שטיקים וטריקים,
שמרטיטים את גופי
עם החוקי או חברה.
או שככל הנראה,
אמשיך להיות קנאית פונדמנטליסטית,
ואשמור את כל הכוח שיש לאבוש שלי עליי
רק עבורו.
אז איך זה אצלכם/ן..כשיש מיניות עם הבעל/אישה וגם עם השולט/ת נשלט/ת?