שלא כהרגלנו
היום הדייט שלנו היה בערב.
לוחות הזמנים שלנו לא מצליחים להסתנכרן
ולבקש עוד דייט וירטואלי
היה מזמן לי
כאפה שתעורר אותי קצת
למה בסטי מרגיש שאני נרדמתי בשמירה.
גררתי אותו לדרינק
(כן, כן, זה הדבר השנוא עליו)
באיזה בר יין בעיר שלי
אחד האהובים עליי
וסוף כל סוף
חשפתי אותו
ליין הניו זילנדי האהוב עליי.
טוב נו, גם הזמנו נשנוש.
חצוש שלי הכי לא חצי באוכל.
איזה בעייתייייייי
התפשרנו על בייגלה ירושלמי כזה ענק
שמגיע חם חם
עם סלסת עגבניות ושמן זין.
יאמממ
פטריית חימום מעלינו
שהאמת, לא ככ היה בה צורך
למה הגענו מחוממייייםםם רצח!
הערב הדייט שלנו עסק בנזקי רקע.
איך "מישהו" אחד, עם יותר דמיון מאחריות, מצליח לחרב לאדם טוב את החשק להיות נוכח.
בלי לבדוק, בלי להכיר, בלי לעצור רגע ולשאול...
ובסטי?
כדרכו, לא נכנס לבוץ.
פשוט קם, סגר את הפרופיל, והלך.
וחבל.
כי גברים כמוהו,
איכותיים, טובי לב, נדירים בנוף,
אכפתיים בלי רעש, נאמנים בלי הצגות,
ישרים גם כשיותר קל לא להיות,
הם בדיוק האנשים שהמרחב הזה אמור לשמור עליהם.
ולי רק נשאר לומר
אוף!
עכשיו, התפקיד המרכזי שלי
זה לטחון לו במוח
שקצת מרחק ואז הוא צריך לחזור.
חודשיים שלושה גגגגג זה מספיק ודי.
נכון?