;

בורחת מכאן ואז בורחת לכאן. 

לא מצליחה להבין אם זה מקום בטוח.

אני מרגישה שכל החוזקות שלי הופכות לחולשות כאן

שכל מה שאני יודעת מתערער

אולי לאט לאט אלמד להפוך את החולשות לכוח

לתת למה שמערער להפוך לידיעה

הכי אבהי זה לנטוש

רוצה שתתקשר ותגיד לי בקול ששמור רק לנו

״לכי תביאי את הקולר מתוקה שלי. עכשיו״

אני הכי טיפשה מכל הנשים שהיו לך, נכון?
כולן חכמות, כולן נשים מצליחות, כולן רקמו מניפולציות מדויקות שהפעילו אותך אפילו שידעת, כולן ידעו מתי ללכת כדי שתרצה אותן עוד ועוד, כולן היו מסקרנות מספיק בשביל שתדרוך בתוך המלכודת אפילו שראית בדיוק איפה הנחת את הרגל.

אני פתוחה בפניך כמו ספר. אתה מכיר אותי, יודע מה מזיז אותי. אני לא יכולה להחביא ממך. מספרת לך הכול. לא מחזיקה שום פאסון מולך, לא מחזיקה שום קלפים קרוב לחזה. מחכה לך בלי תחכום, בלי פיתוי. כמו ילדה. כמו כלבה.

אני רוצה לכעוס ולריב ולכתוב את הכול ולא למחוק.

לצעוק ולשבור ולתת להכול להדהד ולהיות בווליום שלו אבל הפחד מחזיק אותי.

הצורך להיות מנומסת, לא להפריע. לא להיות גדולה מדי. לא לתפוס יותר מדי מקום.

הנה, אף אחד לא ישים לב. הנה ככה זה טוב.

שששש. להיות בשקט. לחכות יפה בחיוך. הנה, להיעלם.

אני מרגישה כאילו אתה כבר בדרך אלי מרגע שנגמר השבוע ומתחיל שבוע חדש בו ניפגש.

השמש זורחת, הירח זורח. כל זריחה מקרבת אותך אלי.

אני אוהבת את הציפייה. אוהבת את ההמתנה. מתכוננת לקראתך.

אני שותה הרבה מים, אוכלת טוב, לוקחת ויטמינים, מתעמלת. רוצה להיות בשיאי לכבודך. 

חושבת מה אלבש. מדמיינת איך תיכנס לכאן ולתוכי. 

כל דקה שעוברת מקרבת אותך אלי. 

אתה לא מרשה להתרגש אבל זו גזירה שאני לא יכולה לעמוד בה. 

אני מתרגשת אפילו שאסור. אולי איענש. 

הרגשתי מושפלת. לא חשבתי שאמצא את עצמי בסיטואציה כזו. ואני כנראה אוהבת את זה, אחרת אין שום הסבר לבחירות שלי. להליכה העיקשת שלי רק למקומות שבהם אני לא יכולה לקבל את מה שאני צריכה. רק לאנשים שמונעים את זה ממני.

לא חשבתי שאתחנן אליך אבל התחננתי. ניסיתי שלא להתחנן אבל זה כל מה שהצלחתי לעשות. רציתי לריב ולא יכולתי אפילו שכל המילים היו בהישג ידי. יכולתי רק להתחנן. חשבתי שלא משנה מה תגיד - אוכל למצוא בזה נחמה. לא משנה אם טוב או רע, רק תגיד משהו. ואתה, מיומן וחכם ממני, הצלחת לנסח דרך החוצה מבין המילים שלי בלי לתת לי דבר. כמו אדם שהולך בין טיפות של גשם בלי להירטב. התנהגת כאילו החלפנו שפה. כאילו אתה לא מבין יותר את המילים שלי ומה הן מבקשות. כאילו לא אמרת לי רק השבוע "שומע בין השורות שלך". כאילו אתה לא מכיר אותי.

ההשפלה לא קורית בתוך הסשן אלא מתחילה אחריו. אני מנסה להיות פחות אני - להזדקק פחות, לרצות פחות - ונכשלת כל פעם. וכל פעם הידיעה שזה בכלל לא אתה. שזו אני שמבקשת את מה שאי אפשר. שרוצה עוד. שלא יודעת איך להתנהג. שלא זוכרת מה מגיע לי. שלא זוכרת מה אני.

גמרתי ופרצתי בבכי. הכרחתי את עצמי לכתוב לך לילה טוב יפה כדי שלא אקום בבוקר לשתיקה ושנאתי את עצמי על זה עוד יותר. נזכרתי מה אני. אולי זה חמור משחשבתי.

ימים של חורף שהפך לקיץ

כל הזמן מחפשת משהו

רוב הזמן לא בטוחה מה

אי אפשר לחשוב את הדברים שאני חושבת

אסור לרצות את הדברים שאני רוצה

להילחם על פירורים, אבל בנימוס

לא לשכוח תודה סליחה בבקשה

לחייך יפה

גם כשלוקחים ממך

להיות מוכנה תמיד