מחשבות

לחזור הביתה לאפטר (לא צריכה יותר מזה).

ללטף ולנשק את הכלב - ארנב שלי.

לגלגל לי פייסל גדול.

לשחק במחשב ולעשן.

אולי להזמין איזה משהו טעים לאכול..

לשחק עם עצמי,

לגמור עם אורגזמה טובה.

לראות קצת נטפליקס.

ולהירדם.

הדרך שבה קצינים בגדוד פה מדברים עליי

כאילו אני שייכת להם

תמשיכו תמשיכו לריב

זה דווקא משעשע....

חושבת לאחרונה על טיול גדול.

הטיול שכולם מדברים עליו..

"אם לא תלכי את תתחרטי",  

"לא יהיה לך זמן אחר כך"..

אני פוחדת להיות לבד.

ועוד בחו"ל?!

במקום להתמודד עם הלבד אני אהיה מסוגלת לישון במשך 43 שעות (השערה מבוססת) רצופות!!

"תלכי לבד את תראי שתסתדרי",

"פוגשים שם המון אנשים חדשים אין לך מה לחשוש",

"במיוחד עם חיוך כמו שלך..."

מה אעשה שם? עם מי אתחבר? לאן אלך? אם לא ארצה? אם לא יהיה לי טוב?

זה לא עובד ככה כמו שכולם מספרים, לפחות לא אצלי במוח.

אני צריכה עוגן.

ו-וואלה,

הדבר האחרון שאני רוצה לעשות כשאני אסיים את המילואים -

זה לחזור לעבודה ולשגרה המזדיינת הזאת!!

לחיי התפתחות אישית... (כלשהי, איכשהו).

כי אם כבר אז כבר 

יצאתי היום הביתה להתרעננות של כמה ימים.

אני רוצה בחזרה למילואים.

בחזרה לבריחה

מהאזרחות,

מהמציאות.

בחזרה למכלאות.

אני מעדיפה את המשפחה והחיים שנהיו לי שם..

אבודה.

איך משתחררים מעונשו של זה????

1. זיון חזק ואינטנסיבי

2. סשן של כאב

3. קשירות

4. למצוץ לי עד שנגמר לך האוויר

5. להתנשק ולהתמזמז

6. סקס של אהבה