מחשבות

משהו בשיער וזקנים אפורים/לבנים (גם אם זה קצת)

כל כך כל כך כל כךךךךךךך סקסי😅😅😅

בכל מקרה.

גברים שנראים בני 35 בלחץ, 

ובעצם בני 44..

מי אתם ואיזה מיץ שתיתם כדי להיראות ככה !?

(שאדע לדאוג לעצמי בעתיד..

כרגע אני נמצאת במצב שעדיין לא מוכרים לי סיגריות בלי ת.ז ותוהה לעצמי מתי הphase הזה יעבור😤😮‍💨)

אם הייתי מקבלת עוגיה על כל mood swing שיהיה לי,

הייתי יכולה לפתוח מאפייה 

שאני פשוט שונאת את החיים המזדיינים האלו.

🤷‍♀️

נוצר לי ריק.

אני מרגישה צמאה לריגוש, לכאב, לדופמין.

אני מנסה לעמוד מול המציאות ולהעסיק את עצמי.

בימים האחרונים בישלתי, ישנתי טוב, עשיתי הליכה, נפגשתי עם המשפחה, הצלתי את העציץ הגוסס שלי, אפילו שיחקתי עם עצמי..

מרגישה שזה פשוט לא באמת עובד.

הלבד הזה

הוא צודק, והוא עשה את הדבר הנכון עבורי.

אבל הלב שלי? שוב מתכווצ'ץ לו.. אבל הפעם במעט הבנה והוקרה. 

כן, הbdsm שלי לא בא ממקום בריא.. אני יודעת.

כשאני חושבת על זה, גם הזהרתי אותו מכך בהתחלה.

החור הזה שבלב שלי, שאני כמו נרקומנית לסם סוררת למלא בכאב, יתמלא.

יתמלא מעשייה,

מוטיבציה,

שלוות נפש,

ואהבה עצמית.

הוא מאמין בי.

אני צריכה להאמין בי.

מוצאת את עצמי חוזרת על זה בראש שלי מספר פעמים מאז כדי שלא אשכח..

לא ליפול בידיים של טורפים רעים ורעבים. 

לוקחת נשימה עמוקה...

בהצלחה לי.

שוב ההרגשה הזאת, המוח שלי רץ (מה חדש).

אני מתרכזת בלהסדיר את הנשימה החנוקה שלי.

אני מנסה להוציא דרכה את הארס שנאגר בי.. אני מרגישה אותו בחזה שלי.

אבל הגוף ממשיך להתחמם,

השערות סומרות,

השרירים מתכווצים.

אני ממש יכולה להרגיש את הדם שלי בוער בעורקים.

הנשימות המסכנות שמנסות להוציא את כל מה שנאגר ולא מצליחות

כל כך הרבה אנרגיה וכעס שכלואים בי מתנקזים לרגע

כעס בלתי מוסבר עליך,

עליו, עליה, עליהם,

בכללי,

על החיים המלוכלכים האלו.

אז אני אשב ככה באוטובוס, בשקט, בלי שאף אחד שם לב,

אשמע לי שירי מטאל עצבניים באוזניות,

אקבל את המצב,

וארטיב בתחתונים שלי תוך כדי.