.

הימים האחרונים היו עמוסים.

טיול, עבודה, ילדים ואזכרה שנתיים לאדם שהביא אותי לעולם.

בזמנים האלו מעבר בין מגוון הרגשות הוא חד ומהיר.

רגע אני מודה על כל מה שיש לי, רגע בוכה על מה שהלך. ממש כמו יום הזיכרון ועצמאות. 

מזלי שהוא לצידי כעת, הוא מכיל אותי ועוזר לי לאיפוס אם לרגע שואפת יותר מידי עמוק, אפילו עד כדי מחנק. הוא שם לשים לי יד על הגב, להרגיש כמה אני כן חזקה ולהפוך את השאיפה פנימה לעוצמה ולא חולשה. זה עוזר. מאוד.

בלילה, שאנחנו שוכבים במיטה, שם אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי. שם אני לובשת את העצומה האמיתית שלי ומחצינה אותה.

בלילות אני מוציאה עליו הרבה אנרגיות, חלקן טובות עם המון נשיקות, לטיפות. הרבה מגע רך, הוא הופך להיות האישה שלי. אני מזיינת אותו יותר בעדינות, גופי מתעקל בכל חדירה ויציאה ממנו, הופכים להיות כאחד. ובמשב רוח קל הרוך ממני נעלם. כמובן שהוא עונד את חגורת הצניעות שלו בעיקר שאני מדינת אותו, לראות זין רופס זה לא דבר מחרמן.

בזכות החגורה הביצים והזין כבר נמחצים אז אני אוהבת לתת את המגע שלי למחיצה הכי דק שאפשר. הכי חזק שאפשר. ככה שאין כמעט ביצים חוץ מ2 גולות קטנות ודוחות. וזין קטנטנן וריק מבפנים. לא נשאר הרבה אז אני מדמיינת אותו כאישה וזה מחרמן אותי יותר ויותר.

בשלב זה אני כבר באקסטזה, החלק האחורי של סטארפון משפשף אותי בדיוק במקום הנכון.

אני באטרף עליו, חזק, ללא רחמים.

הוא נאנק מהנאה, מעוצמת הכאב.. הפטמות שלו זקורות ואצבעותיי מוצאות את הדרך אליהן במהירות ומוחצות גם אותן.

ככה פורקת את כל האנרגיה עד שתמו כחותיי. אני מסופקת לעת עתה.

אותו משאירה עם רצון לעוד.

נשכבת לצידו שגבי מופנה אליו, עכשיו תרדים אותי עם פוצ'י מוצ'י בגב עד שארדם.

לילה טוב