ידעתי שאני בדס"מי כבר מגיל 14.
גלשתי בפורנו, עברתי בין קטגוריות, וכשנכנסתי לקטגוריה של בדס"מ פתאום נפתחו לי העיניים,
זה היה כמו שער לעולם שלם.
אבל אני לא יכול להגיד שהוא השתלב בצורה חלקה.
היו תקופות שנסיתי לנהל קשרים וניליים לחלוטין, שאפילו התכחשתי לבדס"מ,
או שהתייחסתי אליו כסתם שלב או כמשהו שאני רוצה להתנסות בו ולהמשיך הלאה בחיים שלי.
תקופת התיכון זאת הייתה אחת התקופות בהן נסיתי להדחיק את זה.
עדיין אוננתי על זה, אבל מבחינתי זה היה סתם שלב, משהו שאולי אנסה איפשהו בטיול שאעשה אי שם אחרי השירות הצבאי.
ולמרות זאת, תמיד מצאתי את עצמי כצד היותר דומיננטי.
זה לא נעשה בכוונה, זה פשוט קרה, וגם הרגשתי בנוח ככה.
היו לי חברים שלא הייתה להם בעיה לתת לאישה להוביל, לקבל החלטות,
ולהתמקד בלרצות אותה, אפילו על חשבון הכבוד העצמי שלהם.
(מי יודע, אולי חלק מהם עכשיו קוראים כאן את השורות האלה).
ולי זה פשוט הרגיש מוזר שמישהו ירצה להיות במצב הזה.
לפעמים צחקו עלי ש"וויתרתי" על הזדמנויות רק בגלל המיקרים האלה,
אבל צחקתי עליהם בחזרה שלפחות אני לא סמרטוט שדורכים עליו.
באותה תקופה גם הבדס"מ בכלל לא היה חלק מהחיים שלי.
הוא היה שם איפשהו בחלק האחורי של המוח, מחכה לצאת,
אבל לא היה לו שום מימוש - ולא היה לי עניין לתת לו מימוש.
ובכל זאת, הוא היה נוכח בצורה כזאת או אחרת.
אז אני תוהה..
האם יש אנשים שהבדס"מ פשוט בגנים שלהם?