אני מניח שאין לזה באמת תשובה אחת (כמו הרבה דברים אחרים בחיים),
אבל כל אחד עם הזמן מפתח את השיטה שלו.
את הדרכים של להעניש, אפשר לחלק לכמה שכבות,
כל שיכבה נבנת על השיכבה שלפניה, ומשנה את התמונה.
השיכבה הראשונה היא השאלות שאני שואל את עצמי קודם כל:
מה הייתה חומרת המעשה?
מה אני רוצה ללמד אותה?
עד כמה אני רוצה לאפשר לה להנות מהעונש?
לענות לעצמי על השאלות האלה, יאפשר לי גם להעניש בצורה שהנשלטת תבין את העונש.
עונש הוא דרך של תיקשורת, וכמו כל תיקשורת, הוא מעביר מסר.
השיכבה השניה היא למעשה ההבנה מי זאת הנשלטת.
מי היא כבנאדם? אילו רגשות שאני רוצה שהיא תרגיש?
איך אני אגרום לה להרגיש את הרגש הזה בעוצמה שאני רוצה?
בסופו של דבר השיכבה הזאת נהנת על אחד הדברים הכי חשובים בבדס"מ:
לדעת לקרוא את הנשלטת.
השיכבה השלישית היא בעצם שאלה אחת:
מה המצב הריגשי של הנשלטת?
לעונש יש השפעה גופנית וריגשית.
כמובן שהמצב הגופני חשוב, אבל מצב גופני מאוד קל להבין,
ומצב ריגשי - מחייב הבנה, ואמפתיה.
כדי שהעונש יעשה את העבודה שלו, ויעביר את המסר שהוא נבנה להעביר,
הוא חייב להתחשב במצב הריגשי של הנשלטת (בין עם זה מצב טוב, ובין עם זה מצב רע)