כשהייתי ילדה פגשתי אותך
אתה חכם ואני שאינו יודע לשאול
נפגשנו במבטים במושב האחורי ומתחת לשמיכות של כוכבים
עם הטלפון הקווי ביד יושבים על החלון ומעשנים במרחק של 5 בתים מסתכלים אחד על הצללית של השני
נדלקים ונכבים עד הבוקר
באמבטיה לוהטת בחדר סגור וחשוך
חשוף ופגיע וכועס
מהבהבים כמו סיגריות בוערות
ממצמצים עד שמתעייפים
עד כמה אפשר לראות את עצמך במישהו אחר?
עד כמה דומים אפשר להיות?
עד כמה קרובים?
בין השורות אתה ממרקר את הרגעים של ''thats what she said"
מתקרב עד למרחק שהאנרגיה קורנת ממך אליי
כמו ילדים יושב לידי ועושה כאילו אתה לא מתכוון לגעת. חתול מנומר.
אני מציירת פינות של ראייה
אתה בקושי מצליח לנשק אותי אבל החדירה שלך היא מעבר לכל דמיון.
תשים טול כשאנחנו יחד
''וואו, מה לא נמאס לך מהם?"
"בחיים לא,
כמו שלא נמאס לי ממך"
חצי חיוך שדוני ושובב מטפס לך על הפנים
כמו צמח שמשתלט על קיר, חי ובועט ומרהיב
מתעטפת בשמיכה ירוקה מזמזמת
אני רואה אותך, נפש תאומה
אני רואה אותך - אותי - אני
וזה יישאר לנו תמיד
מזל של מתחילים